עלונטור

  אולי אסור להשוות, אבל בתוך חגיגות עצמאותנו לפני שבוע הפליגה מחשבתי אל המחוזות המעורפלים של קדמוניות היהודים ונתתי שוב

"שני דגים צעירים שוחים להם במים ופוגשים דג מבוגר ששוחה לעברם מהצד השני. כאשר הוא עובר על פניהם, מהנהן הדג

לא שוטרים של אלוהים – מה משמע? ; כבוד – היבט חיובי להיעדר השוטר כלפי שבו"שים ובתוך המדרשה, הביטוי 'אף

"אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד [שבכל הפעמים חשב שהנזיר שנטמא התחרט בשל כך על

  היה דווקא די במקום בצורה לא אופיינית לי בכלל, זאת אומרת, לא צריך להגזים, כלום לא היה מקופל או

  בשירים ובסרטים וברומנים ובמשיחות המכחול, שלבי הולך שבי אחריהם, יש איזה יסוד דתי. מה זה אומר עלי? רגשות לאומיים,

בשבת זכור אנו מצווים למחות את זרע עמלק במפטיר הפרשה. בהפטרה מסופר לנו על אודות הכשלון של שאול, מלך בישראל, אשר ריחם על המלך אגג מזרע עמלק. מהו המניע של האלימות המתבקשת מאיתנו לאורך כל הדורות?  מהי הסיבה למעשה של אותה האלימות המתבקשת מאיתנו לאורך השנים כלפי עובדי עבודה זרה ובייחוד כנגד עמלק? ובכן, ברמה הסוציולוגית  אחת מן הקטגוריות המשמעותיות ליצירת אחדות וסולידריות בקבוצה היא אויב משותף. אמחיש זאת כך; ישבתי לי באחד הימים מחוץ לבית המדרש והתנהלה שיחה על הכדורגל הישראלי. שלושה אנשי מפתח

     פחות על פרשת זכור, יותר על עצמי. ארספואטיקה כנות ועכשיו אתם יודעים. כבר ארבעים ושבע דקות אני יושבת מול

"הידוע לך, למה לפתע נפלו פניו של הנער? עד שאזר אומץ לדבר עם אהובתו, ראה אותה מדברת עם אחר…" לסיפור