עלונטור

שיבה מאוחרת  דורות של של ילדי ישראל עקבו בדריכות בילדותם אחרי עלילותיו של מרקו היוצא למסע בעקבות אמו. עלילותיו של

”מיכל ושרה הן כמו אימפריה, ויש להן סניפים בכל הארץ“        (תמר צוביירי מגדירה) – תמר: מה זה

וכעת, שקעה הכוס בנהר. האם ריקה היא או מלאה? חזרה אל:  עלונטור – גליון כ"ט

ואולי הארץ לעולם עומדת לבדה זריחה המצווה חיים נוטעת נטעים ויוצאת אל השדה ולהט היום הבא נשמע בשריקת הרוחות. אדם

הרים גבוהים חובקים שמים סלעים חוצבים ענן רוחות קופאות כפות ידיים וריח מעושן כמו מטר צונח זמן מבעד צמרות יש

כמה קל לי לברוח מפתחי תהומות תמיד העדפתי את הנסיקה לשחקים אני לא נותנת לעצמי להשתחרר בַכאוס לפרוץ את השער

לפעמים לוקחים לך את הבית, ככה סתם בעל כורחך. המצב בו כבר לא היה טוב כשהיה, אבל באובדן כמו באובדן,

כשאנו ניגשים לפתוח במשימה ואם ברצוננו לצלוח אותה, מניסיוני ישנם שני צרכים מקדימים: הכרחיות ותעוזה. אפסח על הדיבור על הצורך