הנותרים מאחור / שירה רוזנבאום ריבקין ניוטון רביד
מחוץ לבית מדרשינו, מול הנוף היפיפייה, בין הספה הכתומה לזולה, ממש לפני המטבח השורץ כל חי וצומח (וברובו נובל), שם
מחוץ לבית מדרשינו, מול הנוף היפיפייה, בין הספה הכתומה לזולה, ממש לפני המטבח השורץ כל חי וצומח (וברובו נובל), שם
אחד הדברים המעניינים ביותר בציטוט של פרידריך הגל "לכל המהפכות הגדולות, הגלויות לעין, קדמה תמיד מהפכה שקטה וסמויה ברוח התקופה.
אתמול באחת בלילה נמאס לי לחיות. לאחר שקילה קצרה של מצבי החדש פניתי לארון התרופות הקטן במקלחת ולא מצאתי משהו
בין שפתותיו המתוקות ואפו הפצפון היה שביל קשיח של נזלת. על ראשו כיפה שקוטרה גדולה ממנו ופאות שמבצבצות מבעד לאזניו.
א. אם המדרש הוא באמת, כפי שאני סבור, הפכהּ של הפרפראזה, הרי אופיה של זו מצביע על אופיו של זה.
לא פשוט להיות משוררה הלאומי של אומה מסוכסכת. ביאליק, בן דור התחייה שחי את המתח המתמיד בין עולם בית המדרש
אמנם אין אני בעל ותק רב שנים בתחום הפיקוד, ויתר על כן, לא שימשתי מעודי בתפקיד של יותר ממפקד זוטר.
מנהג ומדרש את ליל שבועות עוברים רבים ללא שינה, מי בלימוד אל תוך הלילה ומי במרתון שיעורים עד שעות הלילה
חלק ו הרעיון של חיסון הוא כזה: לגוף יש מערכת חיסון, שאיך שהיא עובדת זה שכל חיידק מזיק שחודר לתוך
בימים הקרים של החורף, כשאני קצת עצובה ולבד, מבטי מטייל תכופות לכיוון הרצפה ואני מוצאת את עצמי תוהה: בשביל מה