עלונטור

הם הביטו בי בפליאה מהולה בחוסר אמון, שני סטודנטים לרפואה במירוץ אחרי התואר הנכסף – ‘דוקטור’. זה כבר כמה שנים

עברנו בשבועות האחרונים במגמה שינויים, החלפות, סיכומים טרום סיכום זמן חורף. חתמנו לעת עתה את העיסוק במשוררים הקודמים לדור המדינה

“פיתחו לי שערי צדק” קראה אלי בת הקול. ואני, הקטון, פתחתי דלתות בית המדרש. אך נעה קלות על צירה ותתפרץ

  “עד סוף השנה אני מדבר פרוטו-שמית שוטפת” ~אלישע ותמרנון בסערה על תקינותו הלשונית של מוהר”ן “זה נשמע כמו שלמה

מגרד בזקנו הקזחי משורר בבטני מרכבה. סיגריה טבעת תשלח, היא רוטנת עשן וכבה. לימונית ולואיזה לו שרו, ידידות משכיחות העמל,

אני אינני איש, אני רק מספר. מולי יש אפר של אנשים שנשרפו זה לא מכבר. רק אתמול שמעתי את אחיי,

עשרות או מאות שנים לפניי נכתבו מילותיהן במקום שבו נכתבות מילותיי.   אולי גם אלו הכותבות חשבו את זאת המחשבה

בְּאוֹר שַׁחֲרִית זָךְ עָשָׁן סִיגָרִיּוֹת גִּלָּה לִי אֶת הָרִקּוּד הַדַּק שֶׁל הַשְּׁכִינָה   וְכָאן לָמַדְתִּי: בְּהֶחְלֵט יֵשׁ בָּהּ סוּמָק וְחִוָּר;

זקן ולבן, עומד ומביט, מביט על העמק, מביט על האגם, מביט.