הסוף מלווה אותי כמו ענן אפור בשמי תכלת. “לא יבוא הגשם” אני לוחשת בעקשנות בעודי דוחסת את הענן למגירה המאובקת בפינה הרחוקה. זה לא יעזור, תחושת החורף הדחוסה כבר חלחלה אליי, הענן דופק מבפנים על דפנות המגירה בקצב פעימות לבי הממהרות. הוא מזהיר אותי, הגשם יבוא בכל מקרה. הענן עוד ישתחרר כי מגירות עשויות עץ אף פעם לא מצליחות לכלוא עננים עשויים פחד. הוא יבוא כסערה וישטוף את האבק ויעקור את המגירות ממקומן והוא יהיה המבול ולא תהיה תיבה כי הכל צריך להימחק. כשתעלה השמש, הכל יהיה נקי, והרצפה תהיה מבריקה ורק הריח הורדרד של האקונומיקה יזכיר לי שלפני זמן לא רב, היה פה הרבה בלאגן.
חזרה אל: עלונטור – גליון כ”ח