כמה מאמצים בלרצות לדבר על זה ככה
ולדבר על לא זה לא ככה,אבל ממש לא ככה, זה קצת כואב לנסות כלכך לא לכתוב ככה וכן לכתוב ככה כך שלפעמים כבר חייבים לכתוב איך שיצא איך שנצא איך שנרצה
וכבר לא נתחרט כי היינו חייבים
מה למדתי, מה למדתי השנה? במה התמחיתי כלכך עד מקצועיות עד לדקויות האותיות, הפסים הנחתכים אחד בשני מצטלבים מתקשטים דוקרים נשכבים עומדים נוטים נוטים נוטים
תמיד מחזיקים אחד את השני
או מרחפים קרוב כדי לשמור.
חבורה עכשיו, תראו הן בכלל לא מתחברות, יושבות ביחד
וברור שהסדר משנה, כמה שזה מספיק.
כדי שהם יצעקו עלינו
את כוונתם, את כל כוונתנו
כבר הרבה יותר קשר בין שתי אותיות שונות באותה מילה מאשר אותה אות בשתי מילים שונות.
הן קבועות, כרתו ברית קיימת
עכשיו הן מילה ומילה זו מילה
מילה זו חיה
חיה זו תכונה תכונה היא פעולה פעולה היא תחושה
תחושה היא כל מיני צורות
תחושה היא באמת
באמת זו שאלה, לא, כי באמת באמת
כן.
ואז קורה משפט, מאוד מבין, איך הוא ידע?
כן, את זה אזכור לעולם לעולם,את כולכם
קראתי שוב
שוב…………………….. שוב, אתה אחר
אתה יותר ויותר –
מקרה הפוך
אתה סתום
ציטטות מהשטח: ועכשיו נעים ויש פה יותר מדי ספרים. איך היה לך? אמ.. כיף. כן והם אשכרה יֵשבוּ פה 50 איש. הכי חשוב שתמשיכו לכתוב, בעיקר כתיבת רצף..
הסוף הזה מאופיין באי סופיותו
כי בדרך כלל אין סוף הוא עגול, סגור, עמוק מאוד מאוד,
הסוף הזה הוא אין סוף כי אין סוף
כי התחלתי
והתחלתי
הסוף הגיע בעל כורחו כמו בשיר של טל* ואיזה מזל?
איזה מזל,
שאנחנו תמיד באמצע
שאנחנו תמיד באמצע ותמיד רק בהתחלה.
חזרה אל: עלונטור – גליון כ”ח