טרור מהפכני: דעאש והמהפכה האיסלמיסטית / ענבר סרי

חדש לוגו ללא שם מדרשה

עבור רוב אוכלוסיית העולם הידיעה שדאעש הוא ארגון טרור היא עובדה ברורה, ורוב מדינות העולם |(המערבי והמזרחי) הצהירו עליו ככזה. במישור הבינלאומי מחלוקות הביאו לחוסר החלטה על הגדרה מקובלת ל”מעשה טרור” ובהתאם לזאת גם לאי הסכמה להגדרה מקובלת לארגון טרור. בחקיקה פנימית הגדירו מדינות את המונח בצורות שונות, ובהחלט אפשר לומר שדאעש עונה על רוב ההגדרות אם לא על כולן. בהכללה ההגדרות של מעשה טרור בעולם מתבססות על מספר יסודות:

–   תכלית המעשה היא קידום מטרה מדינית, אידיאולוגית או דתית (לעיתים במסגרת מאורגנת)

–  מטרת המעשה היא ליצור אפקט של פחד ובהלה קשים בקרב הציבור או לאלץ ממשלה/גוף נבחר לשנות את מדיניותו

–  האפיון העובדתי של המעשה הוא פעולה חמורה ואלימה, שיש בה כדי לסכן חיי אדם (גם באמצעות שיבוש תשתיות חיוניות)

פרופ’ בועז גנור מהמכון הבינלאומי נגד טרור מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, סיפק את ההגדרה[1] התמציתית הבאה: “הטרור הינו סוג של מאבק אלים, שבו נעשה שימוש מכוון (או איום להשתמש) באלימות נגד אזרחים, במטרה להשיג מטרות פוליטיות”. השאלה עליה ארצה לענות היא, האם לאותו מאבק אלים המגיע מהמזרח התיכון (הטרור העולמי) אפשר לקרוא מהפכני? ולמעשה דאעש הוא חלק ממהפכה, לא רק בעיראק (שם כבר אירעה מהפכה לכל דבר ועניין) או בסוריה ואפילו בכל המזרח התיכון, אלא מהפכה עולמית, שדאעש ממלא בה תפקיד דומה לזה שהמפלגה הבולשביקית מלאה במהפכה הקומוניסטית בזמנה?

בשביל לבדוק זאת, אשתמש בתיאוריית המהפכה של תדה סקופול (סוציולוגית וחוקרת מדעי המדינה) כפי שהיא מוצגת בספרה של סקופול: “states and social revolution”. על מנת שנבין באמת במה אנו מתעסקים ארצה קודם לבאר מהי בכלל מהפכה, ואת דרך הניתוח של סקופול, ולאחר מכן אנתח את ארגון הטרור דאעש לפי שיטת סקופול. כמו שכתבתי קודם, ננסה לראות האם אכן אפשר לזהות כאן מהפכה? אם נמצא שהתשובה חיובית, ננסה לברר איזה סוג של השלכות עולמיות אנו יכולים לחזות?

Isis

­

מהפך. הפיכה. מהפכה.

כל המילים שלעיל מדברות על שינוי. לרוב זה שינוי שקורה בפרק זמן קצר יחסית, ולכאורה פתאומי, ולכן ראוי לציון ולמילה מיוחדים. אבל יש לנו שלוש מילים מיוחדות ומה שמבחין בין שלושתן זה טיבו של השינוי. במילה מהפך[2] משתמשים לתיאור שינוי מפלגתי, כלומר החלפת המפלגה השלטת בחירות דמוקרטיות . הפיכה היא שינוי השלטון בכוח [לא לפי הכללים הקיימים להחלפת שלטון] אבל ללא שינוי רדיקלי בשיטת השלטון. לעומת זאת השימוש במילה מהפכה הוא רחב יותר ומוגדר בתור “אירוע היסטורי המשנה בזמן קצר יחסית את פני החברה “. סקופול כמובן עוסקת בסוג המהפכה שמשנה את החברה בעקבות שינוי רדיקלי בתפיסה חברתית פוליטית של האדם – ‘social revolution’.

ההגדרה הזו אינה נותנת הסבר מספק למה שסקופול מגדירה כמהפכה חברתית-פוליטית [בתרגום חופשי]: “מהפכות חברתיות הן שינוי בסיסי וזריז של מבני המדינה והמעמדות בחברה; והן מלוות וחלקית מובלות על ידי התמרדויות מבוססות-מעמד מהתחתית. מהפכות חברתיות מעל הכול נפרדות מסוגים אחרים של קונפליקטים ותהליכי שינוי בגלל השילוב של שני צירופי מקרים: צירוף המקרים של שינוי חברתי מבני, עם התקוממות מעמדית; וצירוף המקרים של שינוי צורה פוליטי יחד עם חברתי” .כלומר יש שני שינויים במהפכה חברתית: שינוי במוסדות המדינה ושינוי הסדר החברתי. לדוגמא המהפכה האמריקאית (מלחמת העצמאות האמריקאית) היא רק מהפכה פוליטית כי היא אינה משנה את הסדר החברתי אלא רק את מוסדות השלטון (החליפו שלטון קולוניאלי בשלטון דמוקרטי), ומלחמת האזרחים האמריקאית היא דוגמא רק לשינוי בסדר החברתי (אחת העיקריות שבתוצאות שלה היא ביטול העבדות) לעומת זאת המהפכה הצרפתית שינתה הן את המבנה החברתי (ביטול מעמדות, זכויות אדם) והן את השלטון (רפובליקה שהחליפה את המלוכה).

תיאוריות אחרות של מהפכות חברתיות אינן מתאימות להגדרה הזו של סקופול, ועל כן סקופול בספרה מבקרת את התיאוריות הקודמות הללו ואומרת שהן לא מעריכות מהפכות כמסובכות אלא יותר כהתרחשויות פשוטות. היא מסבירה ארבע גישות מרכזיות שהראשונה שבהן היא התיאוריה המרקסיסטית שהשפיעה על שלושת האחרות שהן :תיאוריית הגוש הפסיכולוגי, תיאוריית ערך המצפון ותיאוריית הקונפליקט הפוליטי. למרות ההבדלים המהותיים בין התאוריות הללו סקופול טוענת שהן כן חולקות תפיסות, הנחות  ודרכי הסבר מסוימים, והיא מונה שלושה מאפיינים דומים איתם היא אינה מסכימה: 1) הגישה הוולונטריסטית (גישה פילוסופית הרואה בכוח הרצון את הגורם המניע העיקרי של חיי הפרט או החברה; מדיניות המתבססת על פעילות התנדבותית) 2) התייחסות מוגבלת למבנים ותהליכים היסטוריים בינלאומיים 3) ראיית הממשלה ככוח התלוי בלפחות חלק מהחברה, במקום כוח עצמאי. מתוך הביקורת סקופול בונה את התיאוריה שלה.

רוב רובו של הספר  states and social revolutions מתעסק בניתוח של שלוש מהפכות חברתיות קלאסיות (קלאסיות במובן שהן יותר מפורסמות ועל כן יותר אנשים מכירים אותן): המהפכה הצרפתית ב1789, המהפכה הרוסית ב1917 והמהפכה בסין ב1949. בגלל המרכזיות של הניתוחים האלה בספר הרבה אנשים הוטעו והטעו לראות בהם את התאוריה, כלומר התיאוריה של סקופול מוגדרת לפי ניתוח המהפכות ולא שהניתוח מוגדר לפי התיאוריה, וכתוצאה מהפכות שאינן כוללות את אותם מבנים ותהליכים עשויות להיות מודרות מניתוח לפי התיאוריה של סקופול או להפריך לכאורה את התיאוריה. לדוגמא דבר המשותף לשלוש המהפכות שהוזכרו זה שהן פרצו בחברות אגרריות, כלומר החקלאות היא ענף הייצור העיקרי של החברה. המהפכה הצרפתית התרחשה במהלך המהפכה התעשייתית במערב,  אך בזמן המהפכה עיקר התוצר של המדינה היה חקלאי. סין ורוסיה היו שתיהן מעבר לכל ספק חברות אגרריות לפני תחילת מהפכה ופחות או יותר במהלכה שונו בכוח לתעשייתיות. לכן יש אנשים שטענו שאין אפשרות לנתח מהפכה שלא התרחשה (או מתרחשת) בחברה אגררית . הדבר דומה לשמיעת הסבר לחוק מרפי בפעם הראשונה  ע”י נתינת דוגמאות של כמה חוקי מרפי “פרוסה מרוחה תמיד תנחת על הצד המרוח” “תמיד כאשר אני מוכר קמח בשוק תנשב הרוח” ו-“בדיוק כשאתה מגניב חתיכת לחם ענקית מהתיק ודוחף לפה אז המורה אומרת לך להקריא משהו מול הכיתה” במקום להבין מכך את העקרון של “כל דבר שיכול להשתבש, אכן ישתבש”,  אתם תבינו את החוק כך: בכל מקרה בו קמח או תוצר קמחי מעורב הדברים ישתבשו – משמע לקמח יש מזל רע, וכנראה יש צורך לירוק שלוש פעמים כל פעם שרואים קמח, לחם ואפילו חיטה.

בגלל הפירוש הזה של הספר, כאשר המהפכה באיראן ארעה ב-1979 והיה ברור שהיא לא התאימה להרבה מבנים שהיוו מכנים משותפים בין “שלושת הגדולות” (איראן לא הייתה מדינה אגררית לפני המהפכה – פעם ראשונה שזה קורה!), ביטלו אנשים את התאוריה של סקופול בטענה שהיא אינה רלוונטית. מובן ממה שכתוב לעיל שלא לכך סקופול כוונה. לכן אני אפרש כאן את התיאוריה של סקופול בצורה הבסיסית ביותר: שלושת העקרונות שסקופול משתמשת בהם על מנת לפתח את התאוריה שלה הן קודם כל גישה הסטרוקטורליסטית (המבנית), ההקשר הבינלאומי ומדינה עצמאית (העקרונות מקבילים לביקורת שהזכרתי קודם על תאוריות אחרות).

נקודת המבט הסטרוקטורלית

ישנה גישה דומה לניתוח מהפכות שמוצגת בכל תאוריות המהפכה המרכזיות שהזכרתי קודם. בכולן מהפכה מתרחשת כאשר דרך שינוי חברתי מגיעה התמרמרות, בלבול חברתי  או אינטרס של קבוצה חדשה. כתוצאה מכך, תנועה המונית חדשה קמה – מאורגנת ומתוגברת עם אידיאולוגיה, ויש לה מטרה להפיל את הממשל או את הסדר החברתי. לבסוף התנועה המהפכנית או מאתגרת את הממשל ומפסידה או מפילה אותו ולוקחת את השלטון. אכן התאוריות המרכזיות מרמזות על וולונטריזם מסוים, אפילו התאוריה המרקסיסטית מדגישה את רצון העם או  אינטרס המעמד ולכן שמה וולונטריזם במרכז התפיסה שלה של איך מהפכות מתחילות. הבעיה המרכזית עם גישה זו היא שמבנה החברה תלוי בקונסנזוס של הרוב, ובהתאם, אם מבנה החברה מאבד את הסכמת הרוב עליו, התנאים בשביל מהפכה נקבעים. ברור שגישה זו היא בעיתית כיוון שיש מספר לא מבוטל של דוגמאות של מדינות וממשלות ששרדו זמן רב מאוד למרות שלא הייתה להם את התמיכה של רב העם. בנוסף, תנועה מאורגנת של גינוי השלטון, גם לא מספיקה למהפכה בגלל ש“העובדה היא ששום מהפכה מוצלחת לא “נוצרה” על ידי תנועה המונית כלשהי, תזוזה מהפכנית גלויה לעין”[3]. נכון שתנועות המוניות שיחקו תפקיד חשוב במהפכות במהלך ההסטוריה ,אך הן מעולם לא יצרו מצב מהפכני במקום שבו הוא לא היה קיים לפני.

עניין נוסף הוא התוצאה של מהפכות. זה מטעה לומר שתוצאות המהפכה זה אכן מימוש של רצון התנועות ההמוניות, ולכן לא נכון לבסס קשר בין הכוונות של שחקנים חזקים לבין תוצאות המהפכה.  למשל המהפכה הצרפתית שהתפרצה בעקבות פעולות של ה”אסיפה הלאומית” שכוונותיה היו דמוקרטיות בעליל, הביאה את מדיניות הטרור של רובספייר וסללה את הדרך לעלייתו של הרודן נפוליאון. סקופול טוענת ש: ההגיון של הקונפליקטים האלה לא נשלט על ידי מעמד אחד או קבוצה אחת, לא משנה כמה הם נראים מרכזיים בתהליך המהפכני, הקונפליקטים המהפכנים הקבועים גרמו והעלו תוצאות שלא נחזו מראש או כוונו על ידה של קבוצה – ולא לגמרי משרתים את האינטרסים של איזו שהיא  קבוצה ספציפית מעורבת.ולכן זה פשוט לא מספיק לנסות לפענח את נקודת המבט או לעקוב אחרי הפעולות של כל מעמד אחד או אליטה או ארגון  – לא משנה כמה חשוב התפקיד הספציפי שלו.

מכאן יש בעיתיות הן במקור והן בתוצאות המהפכה בגישה הוולונטריסטית. ולכן לא יהיה אפשר להחיל מהפכה לפני שתנאים מבניים מסוימיים יתקימו לא משנה כמה אנשים ירצו שינוי לפני כן.

חשיבות ההקשר הבינלאומי למהפכות חברתיות

סקופול טוענת שמהפכות חברתיות קשורות באופן מסובך להתפתחויות בנלאומיות ואי אפשר להסביר אותן בלי לקחת בחשבון את ההתפתחויות הללו. תאוריות אחרות של מהפכה או מייצגות לא כשורה או ממעיטות בחשיבות החלק הבינלאומי בהקשר בינלאומי של מהפכות. הכלכלה העל לאומית, התפתחות ומדינות מתחרות הן המפתח להבנת חשיבות ההתפתחויות בינלאומיות והקשר שלהן לגורמים של מהפכות חברתיות.

תאוריות אחרות כן לוקחות בחשבון את המודרניזציה של המדינה והכלכלה, אבל מפספסות את הקונטקסט של חוסר השוויון בהתפתחות הכלכלית טכנולוגית שבה מתרחשת המודרניזציה. במקום זאת סקופול טוענת שמדינות אינן נמצאות רק במקומות שונים בתהליכים התפתחותים דומים אך נפרדים, אלא בנוסף לזה מדינה מפותחת יותר תשפיע על התפתחות מדינות אחרות (לנו אולי זה נדמה ברור בדיעבד, אבל יש צורך בלהדגיש נקודה זו). אכן התאוריה הזאת מתאימה למה שאנו מכירים – ככל שמדינה מפותחת יותר טכנולוגית וכלכלית היא משפיעה יותר על מדינות פחות מפותחות. דוגמא בוטה לכך היא השפעת הקולוניאליזם האירופאי על יבשת אפריקה או השפעת ארה”ב כמעצמת-על על שאר העולם.

זה מסבך את רעיון המודרניות , בכך שעכשיו לא מודדים רק כמה המדינה מפותחת אלא איך התפתחות של מדינה זו משפיעה על מדינות אחרות איתן יש לה אינטראקציה.

סקופול מציינת שמדינות כארגונים אוטונומיים של האב טיפוס האירופאי, מודאגות ומתחרות זו בזו באופן תמידי, כל מדינה יכולה לשלוט רק על כמות מסוימת של טריטוריה , סחורות בעלות ערך ורווחי מסחר בכל רגע נתון, כיוון שעליהן לחלוק את השוק עם מתחרים. כאשר המתחרים מתרחבים ומתפתחים זה משפיע על\מערער את עתיד המדינה בתווך הארוך או הקצר, מדינות קרוב לוודאי ינסו לעלות על מדינות אחרות בביצועיהן, מה שמוביל לצמא בלתי פוסק אחר טריטוריה , ידע ומסחר. התחרות הזו לא רק מולידה חדשנות , היא גם מענישה את המדינות שנכשלות בפיתוח\התחדשות – הן הופכות פחות חשובות ופחות עשירות, ולבסוף הן חוששות לעתידן המעורער. זה מסביר לא רק את ההשפעה שיש למדינות זו על זו אלא גם למה הן בוחרות לקיים קשרים ביניהן.

המדינה כגוף עצמאי

סקופול מאמינה שזה חיוני לקחת בחשבון את העובדה שלמדינות יש או יכול להיות הגיון  ואינטרס משלהן ולכן אוטונומיה. אין להתבלבל כאן עם המושג של מדינה ריבונית שמתייחס ליכולת המדינה לפעול באופן עצמאי בענייני פנים וחוץ, כאן מדובר על שלטון שעצמאי מהאזרחים עליו הוא שולט -בין אם הוא מכונן על ידם או על ידי מדינה אחרת.

תאוריות אחרות דוחות את האוטונומיה הזאת ומצמצמות את המדינה להד של קבוצות חברתיות-כלכליות מסוימות או לזירה ליישוב מחלוקות פוליטיות. סקופול טוענת שמדינות יכולות להיות ארגונים הפועלים בדרכי כפייה, מה שלא בהכרח משקף את רצון הרוב או המיעוט, אלא במקום זאת מייצג את רצון הארגון שיכול להכריח אנשים בטריטוריה שלו לוותר על משאבים הנחוצים לארגון על מנת לקיים את עצמו. ולכן למדינה יש רצון משלה לשרוד, והיא משתמשת בשיטות כפייה: משטרה, צבא ושירות חשאי לקיים ולשמר את הסטטוס קוו, בלי קשר לרצון האוכלוסייה או המנהיגים.

השקפה זו מתנגשת עם  תאוריית ערך המצפון ותאוריית הגוש הפסיכולוגי שרואות את המדינה כתלויה באישור האוכלוסייה את הסטטוס קוו או לפחות ברפיון האוכלוסייה במצב של אי הסכמה. בזמן שתאוריית הקונפליקט הפוליטי והתאורייה של מרקס שתיהן מסכימות עם סקופול שהמדינה היא ארגון כופה , הן לפחות רואות את המדינה כזירה לפוליטיקה או כנשק בידי קבוצות קטנות בחברה. אך הן אינן חולקות את ההנחה כי למדינה יש רצון משלה. מדינות יכולות ואכן הלכו בעבר כנגד הרצונות של הרוב או כמעט כל האוכלוסייה ועדיין שרדו . אינטרס המדינה הוא בהרבה מקרים לא האינטרס של קבוצות דומיננטיות בחברה . למעשה בהרבה מקרים בעבר מדינות המשיכו לתפקד ללא תמיכת רוב האוכלוסייה.

אם כך, על מנת שמהפכה תתרחש יש צורך בפגיעה רצינית במנגנון ההשרדות של המדינה. זהו חלק חשוב מאותם “תנאים מבניים” שהזכרתי קודם בנקודת המבט הסטרוקטורליסטית.תנאים שחייבים להגיע יחד עם הרצון לשינוי.

דעאש על רקע התיאוריה של סקופול

דאעש כמו שהבנו בהתחלה, הוא ארגון טרור אסלאמי סלפי ג’האדיסטי, שהוקם לפני כעשור כשלוחה של אל-קאעידה בעיראק, התבסס במהלך הלחימה נגד ארה”ב באזורים הסונים של מערב עיראק , והתפשט למזרח סוריה ולצפונה במהלך מלחמת האזרחים הסורית. חשוב לדייק, כאשר אנחנו מדברים על רצון לשינוי ומהפכה אנחנו לא מדברים על רצון להתמרד  בשלטון שהוא המפלגה בראשות סדאם חוסיין אלא השלטון האמיתי נגדו עיראק ולצורך העניין כל המזרח התיכון קם נגדו ונגד הסדר החברתי שהוא יצר זה שלטון המערב המיוצג על ידי ארה”ב. לכן אל קעידה או בשם אחר- “החזית העולמית האסלאמית למאבק בצלבנים וביהודים” היא שהוקמה כתנועה עולמית לא סתם תוקפת קודם כל את ארה”ב, וכאשר אנחנו מדברים על דאעש אין להתעלם מאל קאעידה  כיוון שהיא המקור של דאעש. אם כך אז מדוע דאעש תוקפת קודם כל את צרפת דווקא? לשם כך יש להתייחס לאידיאולוגיה של דאעש – ארגון מוסלמי חלק מזרם קיצוני באסלאם הסוני , השואף להחזיר את ימי הזוהר של האסלאם בראשית דרכו (תקופת הנביא מחמד והח’ליפים הראשונים שבאו אחריו)  – אם נסתכל על האימפריה המוסלמית הראשונה המקום בו נפסקה התפשטותה היה במרכז צרפת בסביבות פריז (ע”י קרל מרטל אביו של קרל הגדול) ולכן כאשר מנסים להחזיר לגדולתה אימפריה ינסו לתקן “עוולות עבר” ולנצח במקום בו נכשלו.

נדגיש שכאשר אנו עוסקים בדאעש בהיבט עולמי אנחנו למעשה עוסקים בכל הטרור שנובע מאזור המזרח התיכון. נסתכל על המצב הקודם למהפכה, כלומר המלוכה של המשפחה האשמית וה”רפובליקה” שקמה אחר כך.

דעאש מההיבט הסטרוקטורליסטי

התמרמרות, התקוממויות וחתירה נגד השלטון הם לא דבר חדש בעיראק המודרנית למעשה הם קיימים לכל אורך ההיסטוריה שלה והיו חלק ממציאות החיים בעיראק. במהלך ארבעים שנה התקיימו ארבע הפיכות לא כולל ניסיונות להפיכה שהסתיימה בשינוי בסדר החברתי (זכרו שעל מנת שיהיה אפשר לקרוא לזה מהפכה יש צורך בשילוב של שינוי גם בסדר החברתי וגם במוסדות השלטון) – העם עיראקי איננו מרוצה, שלא לדבר על המיעוטים הנרדפים. לאחר מלחמת המפרץ (1991) המצב במדינה קשה עוד יותר – אנשים גוועים ברעב ועדיין  שום שינוי לא מתרחש במשך 12 שנה . (דאעש מוקמת ב2004). בגלל הפסד של סדאם חוסיין במלחמה בנוסף להחלשותו אנחנו יודעים שאכן היה קיים רצון לשינוי חברתי ושלטוני, נוסיף לכך את הסכסוך בין העיראקים הערבים לבין המיעוט הכורדי ובין המוסלמים הסונים לבין המיעוט השיעי. בשנות ה90 שני המיעוטים הנ”ל מתמרדים ומי שתומך בהם זה המערב – הרצון הסוני (כפי שהזכרתי קודם דאעש הוא ארגון סוני) למהפכה, הינו רצון הגיוני.

כל הקשיים המוזכרים למעלה מגיעים כך או אחרת  מההשפעות הבינלאומיות על עיראק (קשה מאוד לפענח ולציין את כל ההתפתחויות שמשפיעות אבל נציין את המקרים הברורים יותר).  קודם כל עוד מתקומתה של עיראק המודרנית קיימת התערבות בריטית ואמריקנית ללא הפסקה, כאשר האינטרסים של המעצמות הללו (שכמובן מנצחות את עיראק במשחק הפיתוח) ברורים. אינטרסים כמו הבטחת המשך מסחר הנפט במדינה או מלחמה על חופש המסחר שמתבטא במלחמה הקרה, או אינטראקציה בשביל מסחר וטריטוריה שמתבטאים במלחמת העולם השנייה והעניין שלמעצמות יש בעקבותיה בעיראק.  המשחק הבינלאומי שעיראק משחקת מתבטא בניסיון השתלטות על טריטוריות איראניות ומשאבי נפט איראנים, ובעזרת שליטה בשוק הנפט היא מרימה פרויקטים שמפתחים אותה מבחינה טכנולוגית רפואית וחינוכית. בנוסף היא מקבלת עליה את ההשפעה האמריקנית (שמגיעה בעקבות המלחמה הקרה ומהפכות מוסלמיות פונדמנטליסטיות באזור) שנתנה לה מיליארדים בטכנולוגיה בנוסף לסיוע במגוון תחומים. לאחר מלחמת איראן- עיראק שהשאירה את עיראק מרוששת, פלשו כוחות עיראקיים לכוויית בטענה ששטח זה שייך לה ונלקח בגלל החלוקה הבריטית (גבולות סייקס פייקו, גבולות שכיום דאעש מצהירים על המטרה להשמידם). לעיראק היו חובות לכווית, ולכן הפעולה הייתה בגדר מחיקת חובות – זה וגם המלחמה עם איראן שהגיעה כניסיון השתלטות על טריטוריות ומשאבי נפט איראני היא דוגמא לאינטרקציה במטרה לשליטה על השוק – במקרה הזה נפט,  כיוון ש95% מהכנסות מטבע הזר של עיראק (שבזכותם היא הצליחה להתפתח) היו מנפט.

כל ההתכחשויות לשליטה בשווקים לרוב פוגעות בעיראק ולכן יוצרות רתיעה מהמערב. המערב עוקף את עיראק במרדף אחר חדשנות וכוח, וכאשר עיראק מנסה לקדם עצמה (על ידי השתלטות עוינת על איראן וכווית) המערב בדמותה של ארה”ב (עם עזרה ממדינות כמו ישראל) נמצא שם על מנת לעצור אותה. עיראק בברור מפסידה במרדף אחר חדשנות ומתקשה בשמירה ובניצול הנכסים שלה בשוק. המצב הכלכלי בלתי נסבל ואנשים גוועים ברעב. בשביל אנשי הפריפריה המזרח תיכונית האחראי לסדר החברתי הנ”ל ( התחרותי קפיטליסטי) הוא מי שמנצח בו – המערב.

אין ספק אנשים קוראים הן לשינוי בסדר החברתי והן לשינוי במוסדות השלטון, כלומר מדינות המערב שמחזיקות בכוח. אבל לפי סקופול רצון בלבד איננו מספיק ואכן המהפכה עוד לא קמה בעיראק. חשוב לציין, אנחנו מדברים כאן על מהפכה עולמית, ולכן התפרצותה יכולה לצאת מכל מקום, ואכן  במקומות אחרים במזרח התיכון היא כבר מתחילה, ואני מדברת כאן על אל קאעידה. אסביר: דפוסי  ההתרחשות שתיארתי כאן בדוגמא על עיראק קרו בצורה זו או אחרת כמעט בכל האזורים במזרח התיכון, ודאעש הוא בסך הכול צורה אחרת לאל קאעידה, כפי שהזכרתי קודם. – אז מדוע השתלטות הטרור (המהפכה) מתרחשת רק ב2004?

הסיבה נעוצה לעניות דעתי בעיקרון  השלטון העצמאי שסקופול מציינת. כאן, כאשר נדבר על שלטון נדבר דווקא על הממשל העיראקי. או המערכת השלטונית שמקיימת את עצמה, גם פה אפשר לראות שהמהלכים הבינלאומיים השפיעו בכך שעזרו לחזק את האוטונומיה של השלטון כשיצרו עמו קשרי נפט. הנפט  הפך לחלק עיקרי בתמ”ג המדינה ובכך התנתק הממשל מהצורך לרצות אנשי הון שונים והגדיל עוד יותר את עצמאות השלטון. למעשה אותה מערכת שלטונית, כלומר המדינה כמדינה ולאו דווקא סדאם חוסיין עצמו כמנהיג, בנויה כחלק מהמערכת העולמית השלטונית-כלכלית, ולכן אין למדינה כמערכת אינטרס לפתח את המהפכה נגד שלטון המערב שמקיים אותה. ולכן כל עוד השלטון העיראקי במקומו, הטרור העיראקי (כלומר השלוחה של אל קאעידה שממנה יצא דאעש) לא יכול להגיע למצב של השפעה אמיתית[4].

ואז מגיעה מלחמת המפרץ השנייה – כניסתה של ארה”ב (2003) לעיראק קרתה בגלל כמה סיבות, אחת מהן היא להפיל את שלטון סדאם חוסיין, כשאחד הצידוקים לכך הוא שהשלטון העיראקי מקושר לארגון אל קעידה שביצע כידוע את פיגוע מגדלי התאומים (אכן לאל קעידה הייתה שלוחה בעיראק אך הוא התקיים בכלל באזור כורדי אוטונומי). הכניסה גרמה להתפרקות הצבא העיראקי והממשל העיראקי של סדאם חוסיין , אשר יצרה ואקום בטחוני וממשלי ולוותה בניכור הולך וגדל של המוסלמים הסונים כלפי הממשל המרכזי בעל האופי המוסלמי שיעי, שהוקם בבגדאד על ידי ארה”ב. בשנות הלחימה הארוכות נגד ארה”ב התבססה השלוחה האל קעדית בהדרגה בעיראק, ואימצה לעצמה את השם המדינה האסלאמית בעיראק (לאחר מכן נוספה גם סוריה ויצרה את ראשי התיבות בערבית דאעש), והפכה לשחקן מרכזי בקרב ארגוני המורדים, שנלחמו נגד ארה”ב ובעלות בריתה העולמיות.

למעשה בזכות אותו וואקום שלטוני שיצרה ארצות הברית בעיראק דאעש הצליחה להתרומם וכעת הדבר היחיד שמנע ממנה להשתלט על כל המדינה והאזור היה הצבא האמריקני ואכן בסוף שנות הכיבוש האמריקאי נחלש ארגון המדינה האסלאמית בעיראק, עקב הצלחות צבאיות של ארה”ב, אשר שולבו עם מדיניות אמריקאית נבונה (בין השנים 2008-2006), שטיפחה את השבטים הסונים במערב עיראק (“בית הגידול” העיקרי של דאעש). אולם העדר המשכיות למדיניות זו, והמשכיות למדיניות העדתית -שיעית יחד עם יציאת הצבא האמריקאי מעיראק שבו וחיזקו את מעמדו של ארגון המדינה האסלאמית בעיראק ומיצבו אותו בעמדת זינוק נוחה לעידן החדש, שלאחר יציאת ארה”ב מעיראק. למעשה הטעות הראשונה של ארה”ב היא הכניסה לעיראק, הטעות השנייה היא היציאה מעיראק (בצורה ובזמן בה יצאו). זה גם מסביר את העובדה, שלמרות שעיראק לא היוותה מרכז טרור לפני הכניסה, הרי הפכה לכזאת אחריה,

ודווקא שם קמה אחת החזיתות החזקות ביותר נגד המערב.

השפעה עולמית

הטרור העולמי הוא למעשה ניסיון מהפכה אחד גדול כלפי השליטה המערבית על השוק והשפעתה על מדינות פחות מפותחות (כלומר ניסיון לשינוי הן בסדר החברתי והן במוסדות השלטון). לא התייחסתי בהרחבה לאידיאולוגיה של דאעש, ולמה שהוא מנסה לייצר, מכיוון שתחילת מהפכה תתרחש לא בגלל האידיאולוגיה שמחליפה אלא בגלל שיש צורך בהחלפה. הסברתי קודם את הרצון לשינוי אצל העיראקים, אך אנחנו מדברים כאן על מהפכה עולמית ומדוע שהמערביים ירצו שינוי? הרי הם בעלי הכוח. התשובה במילה אחת פשוטה: אשמה. ישנה תנועת האשמה המתעצמת מדור לדור כנגד המערב שמתבססת על האידיאולוגיה האנטי-קולוניאליסטית מהמאה ה19. המאשים הגדול מכולם הוא בן המערב. בן המערב המותאם פסיכולוגית לרגש האשמה הקולקטיבי – והוא מוכן לשאת בתשלום של העוול-כביכול שחוללו אבותיו ואבות-אבותיו לעמים נחשלים. לדעתו גם היום חוטא המערב בחטאי האימפריאליזם, גם כאשר הוא איננו כובש ארצות לא-מערביות,י “השתלטות” כלכלית. למעשה, כל מקום שבו מתחילה חברה תעשייתית כלשהי מן המערב למכור את תוצרתה, נחשב למקום “כבוש”. שנאה עצמית כזו או אחרת היא הגישה השלטת כיום במערב, היא עלולה להיות מוסוות מודחקת או אפילו מושלכת על דברים או מקרים לכאורה לא קשורים, אבל היא נמצאת כמעט אצל כל איש מערבי.

אך כפי שאמרנו, יש דבר העומד בפני הרצון, המערכת השלטונית העולמית שבראשה עומדת ארה”ב “מנהיגת העולם החופשי”. במשך שנים ארה”ב הגנה על דרך שלטון\ כלכלה מסוימת בכל העולם, ועשתה זאת בצורה אקטיבית ובצורה פאסיבית.  אז איזו פגיעה יש במנגנון ההגנה החשוב הזה של המערכת השלטונית העולמית? ובכן ארה”ב אינה משפיעה כמו פעם, ירדה קרנה, שלא לדבר על החובות הכלכלים שלה הידועים לכול. לדעתי מי ששם לב טוב יכול לראות את הירידה הזאת גם בתעשיית הסרטים, לאט לאט הסרטים הזרים (לא אמריקניים) תופסים מקום חשוב יותר. הירידה בהשפעה קשורה ישירות  בירידה הכלכלית, שהתרחשה בגלל מאבקי שוק. כרגע השחקנים החזקים, ועל כן המשפיעים ביותר על תצורת המערכת השלטונית העולמית הם: רוסיה עם משאביה, ושליטתה על שוק האנרגיה. סין עם משאבים, טכנולוגיה כסף וכוח אדם. וכן מדינות האיסלם עם כמות אדירה של נפט, שאחד מנציגיו החשובים ביותר הוא דאעש שמוכר כמויות עצומות של נפט בשוק השחור.

אם כך אכן נראה שמהפכה עולמית נמצאת בפתח או כבר מתרחשת, ונדמה שדאעש ישחק תפקיד חשוב בה.

ומה יהיה בסוף? לאיזה סוג השלכות אנו יכולים לצפות? בגלל הדמיון שאני מזהה בין המהפכה הזאת, שמטרתה להשפיע על כל העולם לבין המהפכה הקומוניסטית, שמטרתה להשפיע על כל העולם. בנוסף, גם לה הייתה קריאה נגד השליטה הקפיטליסטית המערבית (כמובן שאני מדברת כאן על המהפכה הקומוניסטית ולא האידיאולוגיה המרקסיסטית, בדיוק כפי שאני מדברת על הטרור ולא על האיסלם), אני מאמינה שגם מהפכה זו תצליח. כי המהפכה הקומוניסטית העולמית אכן הצליחה. אסביר: אמנם הקומוניזם כשיטת ממשל שלמה נכשל (כיום אין אף מדינה שהיא לגמרי קומוניסטית) אבל חלקים ממנו, כלומר הסוציאליזם היוצא ממנו, מתבטאים במדינות הרווחה של ימינו, וזוהי הוכחה שהרעיון הקומוניסטי, גם אם לא שרד בשלמותו, בכל זאת ניצח את האויב, שכן היום לא קיימות מדינות הפועלות לפי קפיטליזם טהור, וכמו שנאמר מקודם, תוצאות של מהפכה זו או אחרת אינן נקבעות או נחזות על ידי אחת מהקבוצות שמובילות את המהפכה, במקרה הזה זה הבולשביקים,  וכאן בדיוק נכנסת השפעת האידיאולוגיה של דאעש, שלמרות שלפי דברי סקופול ,כפי שהבאתי אותם קודם, תוצאות המהפכה האיסלמית לא יהיו כמו שדאעש מתכננים או חוזים (שסופם להכשל בדומה  למפלגה הבולשביקית), אבל כן יהיה שינוי תפיסה עולמי כלשהו. מה בדיוק? אני  לא יודעת ואני גם לא מעזה לשער.

הנחייה ועריכה: שחר פישר


[1] לא הבאתי לכאן את ההגדרה הרשמית של מדינת ישראל כפי שהיא מופיעה בחוק המאבק בטרור, בגלל המחלוקות שקמו נגדה בגין אינטרסים ברורים של המדינה בהגדרת הטרור כפי שהגדירה. ולכן לא יכולה לשמש כהגדרה בינלאומית אובייקטיבית. מסיבה דומה גם לא הזכרתי הגדרות של מדינות אחרות כמו ארה”ב לדוגמא.

[2] מי שלזכותו נזקפת חידוש המילה העברית במובנה המדיני  הוא חיים יבין שהשתמש במילה לתיאור תוצאות בחירות 1977 שהחליפה את שלטון מפא”י.

Skocpol, states and social revolutions [3 , עמוד 17

[4] אם נחזור להתחלה: אין פלא שדעאש מתאים לרוב ההגדרות של ארגון טרור בעולם וחשוב מזאת, מוצהר על ידי רוב מדינות העולם כאחד (התאמה והצהרה שאינן באות יחד בדרך כלל, נותנות במקרה הזה דואט מזהיר גם אם לפעמים לא מתוזמן) כיוון שכל אותן מדינות מהמזרח ומהמערב,העניות והעשירות  גם הן חלק מאותה ממערכת עולמית וככאלה רוצות לשמר אותה.

חדש לוגו ללא שם מדרשה

חזור אל “חדש” גיליון א’: אסופת מאמרי זמן חורף תשע”ד

.

.

השארת תגובה