ג מאי חנוכה? דתנו רבנן: ד בכ“ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, ה וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שך שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ“א ע“ב
בקטע זה חכמים דנים בשאלה מהי חנוכה? עונים שחנוכה הם שמונה ימים החל מכ”ה בכסליו שאסור לספוד ולהתענות בהם. למה דווקא שמונה ימים? כאשר נכנסו היוונים להיכל (בית המקדש) הם טימאו – בין היתר – את כל כדי השמן ששימשו להדלקת המנורה. כאשר החשמונאים ניצחו אותם הם חיפשו ולא מצאו עד שמצאו פך שמן טהור אחד שהיה בלשכתו של הכהן הגדול. בפך זה לא היה מספיק שמן אלא לשימוש הדלקת המנורה ליום אחד, ונעשה נס והשמן התחדש בו והספיק לשמונה ימים. אלה נתבעו כימי הלל והודיה לדורות.
המסר אשר יובן מטקסט זה, תחת שיטת פרשנותו של הרמב”ם, שהנס הוא כאשר החשמונאים בעת חורבן בית המקדש לא ויתרו, וכשחיפשו פך שמן טהור להדלקת המנורה וחיפשוהו ולא מצאו עד שמצאו. מכאן אנו למדים כי אסור לנו לוותר או לחילופין לסמוך רק על הנס. זאת לדוגמא בסיפור יעקב אשר לא סמך על הנס ושלח את בניו מצרימה בכדי להביא אוכל משום הרעב שהיה בארץ. בכך שהוא לא סמך רק על הקב”ה שיעשה לו ניסים ויציל אותו, אלא עשה מעשה אקטיבי כדי לעזור לעצמו, הקב”ה גמל לו בגילוי יוסף ואיחוד המשפחה, נוסף על הצלת חייהם על ידי האוכל ממצרים. משתי דוגמאות אלה האדם צריך ללמוד לא לסמוך על הנס בלבד כי אם לא לותר ולא להתייאש ולעזור לעצמו ובכך הקב”ה ייגמל לו ויעזור לו פי כמה וכמה.
לעומת זאת, על פי שיטת הפרשנות של הזוהר לטקסט, אנו מוצאים בפך השמן הטהור סמל לאמונה בה’ וההליכה בדרכו. פך השמן הנמצא לאחר חיפושים רבים ומציאת פחי השמן הטמאים הם סמל לחשמונאים הבודדים שנמצאו בין כל היהודים המתיוונים והטמאים, כביכול, שכן למדו תורה והמשיכו ללכת בדרכו של הקב”ה בהיחבא ובסתר. ודי היה באותם צדדים כדי שה’ יושיע את עם ישראל מחורבן מוחלט בזכות תפילותיהם ולימוד התורה שלהם.
חזרה אל: עלונטור, גילין כ”א