שירה

הבל פי מתערבל מול פני הקרירים באפי ריח טל מליל אמש מעליי מרצדים זהרורי הדבורים ורגליי נסוכות בוץ ושמש לראשי

מה יגיד עכביש בראותו רגל איש מתקדמת אליו? 'אלהי האדיש, רחמים לא תקדיש ליצור נעלב?' מה יחשוב בן אנוש בלבו

עמידת מוצא/ רכונה מעט אצבע על ההדק/ זיעה נוטפת על הלחי השיער הערמוני שובב/ העיניים מצטמצמות מול המטרה/ ניצבת דוממה

  היה דווקא די במקום בצורה לא אופיינית לי בכלל, זאת אומרת, לא צריך להגזים, כלום לא היה מקופל או

אֵין עִבְרִי שַר מִמְּרוֹמֵי תּוֹבַלְתִּית עֲמוּסָה יָדַעְתִּי מֵרֶגַע רִאשׁוֹן – זֶה שֶׁלִּי! שׁוּם סֶגֶן בֶּן סֶרֶן יִהְיֶה בְּדַרְכִּי רַק שְׁמוֹנִים וְאַחַת מִשְׁבְּצוֹת לְהַשְׁלִים *קִהְוַהְתִּי שָׁלוֹשׁ כַּפִּיוֹת שֶׁל טוּרְקִי. עָשִׂיתִי סוּדוֹקוּ שָׁלֵם לְבַדִּי! מִלֵּאתִי אוֹתוֹ שְׁתִי וָעֵרֶב סְפָרוֹת. לְמַעְלָה לְמָטָּה בְּכָל כְּבוֹדִי **קִנְגַּרְתִּי בְּעֵט טֵי"ֹת טוּרִים וְשׁוּרוֹת. מָצָאתִי עַצְמִי מְהַרְהֵר בַּמַּהוּת. יְצַרָנּוּ אֱלוֹהַּ אוֹ שֶׁמָּא אָלָ"מ? תַּהִיתִי כָּך עַד סוֹף הַיּוֹם – אֵיזוֹ שְׁטוּת! בְּוַודַּאי שֶׁאֲנִי הוּא הָאֵל הַמּוּשְׁלָם! לְמִי בָּעוֹלָם יֵשׁ תַּשׁ- חֵץ בִּשְׁלֵמוּת? וְאוּלַי לֹא הָיוּ מִסְפָּרִיִם מֵעוֹלָם?   * קִהְוַהְתִּי – מהמילה قهوة –

"הידוע לך, למה לפתע נפלו פניו של הנער? עד שאזר אומץ לדבר עם אהובתו, ראה אותה מדברת עם אחר…" לסיפור

  כשעולמי יהיה רק בעבורי, קירות יהיו לשימוש הגנה בלבד. אצמיד לכל הקירות מסמרים שיחזיקו את הבדים. לא תהיה לי

  א יהיה בסדר הם אומרים הכל יסתדר, זה יעבור. הדמעה הזאת רק תוליד מסקנות.   יהיה בסדר הם זורקים

  בכל פרידה, ממישהו, משהו או תקופה אני פוגש לרגע את המוות מחליפים מבטים בסגנון מערבון ואז הוא ממשיך עם

  ואני יושב, קורא, חוזר, לומד בבית המדרש וילפת את עמוד התוך ויט בכח, ויפל הבית על הלומדים והם, מוסיפים