מאמרים ויצירות

ואולי הארץ לעולם עומדת לבדה זריחה המצווה חיים נוטעת נטעים ויוצאת אל השדה ולהט היום הבא נשמע בשריקת הרוחות. אדם

הרים גבוהים חובקים שמים סלעים חוצבים ענן רוחות קופאות כפות ידיים וריח מעושן כמו מטר צונח זמן מבעד צמרות יש

אני רוצה לדעת לאהוב נכון, בלי טעויות, בלי תאויוט שטויות, ולדעת להחזיק ידיים בלי להזיע או להרגיש את הדופק החזק

כמה קל לי לברוח מפתחי תהומות תמיד העדפתי את הנסיקה לשחקים אני לא נותנת לעצמי להשתחרר בַכאוס לפרוץ את השער

סליחה אפשר לעבור אפשר שנייה לעבור יום אחד ולא חייב שיהיה מיוחד, שיהיה נחמד וזהו אני מתנצלת אבל בלי הפעמון

לפעמים לוקחים לך את הבית, ככה סתם בעל כורחך. המצב בו כבר לא היה טוב כשהיה, אבל באובדן כמו באובדן,

כשאנו ניגשים לפתוח במשימה ואם ברצוננו לצלוח אותה, מניסיוני ישנם שני צרכים מקדימים: הכרחיות ותעוזה. אפסח על הדיבור על הצורך

על רגעי טירוף שפויים \ ענבר סרי החברה דורשת מאיתנו להיות שפויים. ממש. כל הזמן.          

מה אם אלוהים הוא מטאפורה כאוס, במיתולוגיה היוונית, היה הדבר הראשון שהתקיים. הוא היה המהות הראשונית, האחד, ממנה התהווה והתפצלו

בטקס הפתיחה הרב אביה דיבר על טיבה של השנה החמישית. אחרי שלוש שנים של צמיחה ושנה רביעית שהיא ראשיתו של