עלונטור לג

די היו לי תחנונים אל הנסוגים מגשת, נואשתי מלרדוף אחר זהב בקצה הקשת ותפילתי דבר מזמן איננה מבקשת, היא נדחקה

"אל תסמכו עלי"~הרב אביה בהצהרות בשיעור כללי "בלונים הם הדבר הכי טוב בעולם, במיוחד אם הבלון אדום" ~ מישאל בפרשנות

שבוש בא והולך ואנחנו נשארנו נותרנו והמקריות שבגורלו מערערת את שלוות הבלי היום יום המהפנטת אותנו, הכובשת את פסגת הררי

טִפּוֹת צֶבַע ניתכות מֵעֵינֵי. מַסֵּכוֹת מַבְרִיקוֹת מְרַצְּדוֹת בַּסַּסְגּוֹנִיּוֹת לְנֶגְדִּי מִתְקָרְבוֹת וְנוֹגְעוֹת. שָׁרוֹת וְנֶעֱלָמוֹת. תפאורת הַנֶּשֶׁף מְרוֹקֶנֶת אֶת הַנֶּפֶשׁ. שְׁבִיל נִסְרֹג

חלום זה חלמתי ובו ביתי צר והעיר זרה, אדם הולך בדרך ומחפש סיבה לרוע הקיים בעולם. דרך זו- צמתים רבים

אָנֹכִי הַהֵד, בּוֹדֵד בְּמוֹרַד הַמְּעָרָה. לֹעָהּ עוֹטֵה קִיסוֹס כִּנְטִיפוֹת, מַאֲפֵלָתָהּ תַּרְעִיד חִיל וְאֵימָה. גַּם כִּי אֵלֵך בְּלַפִּיד וּבְתִקְוָה לְגַלּוֹת הָאוֹצָרוֹת

כשלוש ליל קור וסהר וחובק ביד נשלחת מאבק חוכמה נשכחת והאות אליי פורחת—   בקול דפיקות קלות יחדור יורד לעבר

  מעשה בשלושה שהיו עוברים בדרך ירושלים להעלות ספרים נטורה. ושנת גשמים הייתה ויום סוער היה ושעת אפלה הייתה. שאל

במגמה  אנו מנסים לבחון את הקשר (ואם בכלל יש כזה) של האנשים לאדמה שעליה הם חיים- באופן כללי, וביתר פירוט

"כל השונצ הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא". "שנ"צ הוא בזבוז זמן", "רק ביינישים ופנסיונרים ישנים שנ"צ",