הכלב יקנעם הוא הכלב שנמצא משוטט על גבול קיבוץ הזורע ויקנעם, אומץ על ידי חברי הקיבוץ וזוכה לחום ואהבה. לכלב המדרשתי שלנו קוראים באגינס. הוא שייך למשפחה מהיישוב אך מבלה במדרשה את רוב זמנו, ארוחותיו ושנצ”יו.
הוא ישב לידי בארוחת הערב. שמענו שירים רגועים וישבנו להחליף בינינו אנרגיות. הכל היה רגוע וטוב וחיובי ושלו ונעים וביתי ומשפחתי ומכיל וממלא בחום ובשירה ובקשת בענן.
ואז היה בום. ואחריו עוד אחד. ואחריו עוד אחד. החבר’ה מסוריה החליטו להזכיר את המלחמה הנוראית המתקיימת שם. שכחנו.
באגינס נבח. ונבח. ונבח. הוא סובב את אוזניו וניסה להבין מה הולך סביבו.
אני עצרתי לרגע. הרוגע שלי נשבר לרסיסים שהתפזרו על הרצפה ודקרו.
באגניס שב לנבוח. כעסתי על הרוגע שעוטף אותי במקביל לזוועות שמתרחשות שם.
המשכתי לאכול.
וללמוד
להתעלם מהדברים הרעים שקורים בעולם.
כל כך קרוב למקום הרגוע והטוב של כולנו.
איך, איך?!
איך מעבירים צעקה מלאת חלחלה במילים על דף?