*(באור שחרית) / יואל טייב

בְּאוֹר שַׁחֲרִית זָךְ

עָשָׁן סִיגָרִיּוֹת גִּלָּה לִי

אֶת הָרִקּוּד הַדַּק שֶׁל הַשְּׁכִינָה

 

וְכָאן לָמַדְתִּי:

בְּהֶחְלֵט יֵשׁ בָּהּ סוּמָק וְחִוָּר; בְּהֶחְלֵט

הִיא עֲשׂוּיָה קְרָעִים קְרָעִים; בְּהֶחְלֵט

אוֹרָהּ הַמִּתְחַדֵּש נוֹפֵל בָּהִיר

עַל לַיְלָה לִפְעָמִים.

 

וְכָאן לָמַדְתִּי:

שָׁנֵן אֶת הַפְּגָעִים. אֶת הַ

גַּעֲגוּעִים, אֶת כָּל

הַדְּבָרִים הַנּוּקְשִׁים שֶׁנִּדְבָּקִים אֶל הַלֵּב.

 

וְכָאן לָמַדְתִּי:

לִפְעָמִים אֲדֹנָי שְׂפָתֵינוּ לֹא פּוֹתֵחַ.

וְלִפְעָמִים הָאוֹר דַּק מִדַּי.

אֲבָל אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת חַיָּל. אֲנִי יָכוֹל

אֲפִילוּ לֶאֱהוֹב.

השארת תגובה