סוס שלוח רסן
דוהר בעוז במשעולי החיים
תמה- ראיתיו ביום אביב
כחלום נמוג משכבר הימים
ולפתע- כברק בשמי כחול
החלו דוהרות רגלי בעקבותיו,
הרוח נשבה נשוב, ליטפה שערי
הגיחה השמש אחור העב
הרקיע פתח שעריו לכבודנו
האוויר כולו נמלא בניחוח בוקר
שפע החן נפוץ, פילס דרכנו
נטוף נטף העשב דמעות אושר
וכעץ ריקבון המשיר את עליו
בלאט הסוס אז השקיט צעדיו
בעמדו נשם נשימת הבל אחרונה
נפל ארצה ומת- פרוכת השקר הוסרה מעליו
ואני נותרתי בודד במשעול
מתבוסס יחידי בדמי יתמות
האפילה- נוגשת, אז לא אחרה לבוא
ארור אני- עפיפון ללא חוט