צומת שמשון זה קל לכתוב.
כי זה מה ששמעתי כי תכננתי כבר בראש זה היה נשמע טוב. ועכשיו? מה קשה.
קשה שזה לאט.
שזו אשליה של עבודה.
הכל רגיל והוא לא יהיה לכן חבל לבזבז עלזה מחשבות עכשיו.
זה נורא מפחיד אני באמת רוצה לדעת מי ייקח את הסכו”ם.
או או את המגירה הפרווה עם מלא כלים שרק אמא יודעת שמתחת למגירה החלבי עם מלא כלים שרק אמא יודעת. הכל שלה. ואבא לא יודע. ממש יופי של הגנה.אם זו פרידה זו פרידה.הכל כמו גומי אחד. בסדר אז יש מלא דברים שהם בכלל לא של אבא.
וזה הרב.
סליחה.
הרב זה הגומי אין לו לאן ללכת הוא שייך לכאן.
וגם אתם שייכים לכאן.
שוב לא הבנתי.
ראית?זה גם לא היה קשה כלכך.
אפילו קל מדי.
שטוח.
אחד ואחד…
לא יודעת כמו מה זה מרגיש. אבל יחידי מדי…
אפאחד לא אחראי בסוף.
מהזה אחד -אחד זה חצי.
באמת אני לא אוהבת להשתמש במילים אני בדרך כלל פחות אוהבת לשחק משחקים שאני לא מבינה את החוקים עד הסוף או שפשוט אני לא טובה בהם.
זה תלוי בתחושה.. לא מרגיש לי שאני באמת כותבת דברים..אבל זה בא בגלים.
חזרה אל: עלונטור – גליון שבועות התשע”ו