חלק ו
הרעיון של חיסון הוא כזה: לגוף יש מערכת חיסון, שאיך שהיא עובדת זה שכל חיידק מזיק שחודר לתוך הגוף, אחרי שהחיידק המזיק מזוהה – הגוף מייצר נוגדנים, שהם מחסלים את מקור המחלה. לחיסול חיידק צריך נוגדן שהמבנה המרחבי שלו תואם בדיוק למבנה המרחבי של החיידק. בשביל שהגוף יוכל להנדס נוגדן שיוכל לטפל בחיידק המזיק, המערכת החיסונית עוברת תהליך בה הגוף בוחן את החיידק, מבין מה המבנה שלו, מביא את המידע על המבנה למפעל לייצור נוגדנים, שם מיוצר נוגדן שיוצא לשדה הקרב. מרגע חדירת החיידק המזיק לגוף האדם אז החיידק עושה מה שבא לו. אם נכנס חיידק מזיק, כמו חיידק גורם מחלה, אז החיידק מזיק לגוף עד שהגוף עובר את התהליך של ייצור הנוגדנים המתאימים, ושהנוגדנים גומרים להלחם בחיידק ומביסים אותו. עד שהחיידק מובס- גוף האדם חווה סימפטומים(תסמינים) שהם השלכות של פעולת החיידק, ולזה אנחנו קוראים להיות חולה. חשוב לציין שלא כל החיידקים מזיקים, ואפילו רובם לא. בלי חיידקים לא היינו יכולים להתקיים, לדוגמא חיידקים בגוף שלנו שהם ממש חשובים,כמו חיידקים שחיים בקיבה שלנו ומפרקים הרבה מהמזון שאנחנו אוכלים. בקיצור, אנחנו חולים בגלל שהגוף לא מכיר עדיין את גורם המחלה, וההבראה היא תוצאה של תגובה של הגוף כתוצאה מזיהוי והכרת החיידק גורם המחלה. התהליך שהגוף מחסן את עצמו באופן טבעי מחיידק גורם מחלה שחדר לגוף בצורה לא מבוקרת, נקרא חיסון פעיל.
הפיתרון של בני האדם הוא כזה: הכנסה באופן מבוקר וסטרילי חיידק גורם מחלה (שלעיתים נלקח מסוס), כשהחיידק מאוד חלש או אפילו מת. ואז מה שקורה זה שהגוף מייצר נוגדנים תואמים למחלה, ובגלל שהחיידק מאוד חלש\מת- אז לא נהיים מאוד חולים, כי אין לו כוח להזיק ולעשות דברים בגוף. וככה מונעים מחלות. את זה עושים על ידי זריקה, ולסוג חיסון של זריקה קוראים חיסון סביל.
מערכת החיסון היא אחת הדרכים בה הגוף מונע מחלות. דרך נוספת היא על ידי יצירת מסננים שונים בפתחי הגוף שחשופים לסביבה החיצונית. הפתחים האלו כוללים את הפה, פי הטבעת, איברי המין למיניהם, אוזן, אף. אפשר לדון ולחלק את הפתחים לסוגים שונים, אבל לעינייננו הם אותו הדבר. אנחנו נדון בפתח האף.
הדברים הירקרקים האלו שיש לכולנו בתוך האף, שנראים דיי מיותרים- מה הסיפור איתם?
מסתבר שהם אחת הסיבות לזה שאנחנו לא חולים רוב החיים שלנו.
הנזלת מהווה מסנן לפתח שדרכו אנחנו מכניסים הכי הרבה מהסביבה החיצונית לתוך הגוף שלנו. לא ניכנס לכל תכונות הנזלת שהופכות אותו למסנן סופר קול, אבל בוא רק צא מנקודת הנחה שהוא ממש קול. לצורך ההבנה נציין שהלחות של הנזלת עוזרת לו מאוד ללכוד חיידקים, וזה לא סתם שבחורף, כשמספר החיידקים גורמי המחלה שנמצאים באוויר גדול הרבה יותר מאשר בקיץ, הנזלת נהיית הרבה יותר נוזלית. אגב, חשיבות נוזליות הנזלת מתבטאת בשמה- נזלת.
דוקטור פרדריך בישינגר, דוקטור אוסטרלי מומחה לריאות,ממליץ על אכילת הנזלת, בגלל שהיא תיתן דחיפה משמעותית למערכת החיסונית של האדם. לפיו, הנזלת מכילה “קוקטייל עשיר של אנזימים שהורגים או מחלישים הרבה מהבקטריה שמנסה לחדור לתוך הגוף דרך פתחי האף, ונלכדים בנזלת”. מבאס להיות חיידק. רגע אחד אתה בדרך להיכנס לתוך יצור חי מלא בדברים טובים, ורגע הבא אתה סבוך בגושי נזלת דביקים. לא קל להיות חיידק. ברוך שעשעני הומו-סאפיין. זה שהנזלת מכילה חיידקים מוחלשים או מתים, אומר שהיא בדיוק כמו חיסון. יכול להיות שזה מסביר את האינסטינקט ההישרדותי הטבעי של ילדים קטנים לאכול את הנזלת שלהם, עד שהחברה מכתיבה להם שזה לא בסדר.
כמה עובדות מהירות על אומנות החיטוט באף:
בני האדם בממוצע מחטטים באף ארבע פעמים ביום. בסקר שנערך ב1995 הסתבר ש5 אחוז מהמשתתפים בסקר משקיעים בין חצי שעה לשעתיים ביום לניקוי וציחצוח החוטם.
כשהחיטוט באף נהיה כבר התנהגות אובססיבית, אומרים שלחמטט יש רינוסלקסומניה.
אבל החיטוט באף הוא יותר מרק שאריות אינסטינקט הישרדותי שזה מכבר שנים הוצא מחוץ לתוקפו על ידי נורמות חברתיות. הוא מסמל דבר הרבה יותר עמוק מזה.
חלק וו
הדחקת אינסטינקטים הישרדותיים על ידי נורמות חברתיות היא לא דבר חדש בהיסטוריה האנושית ככלל, ובתקופה המודרנית בפרט.
דוגמא לנורמה חברתית שמדחיקה נטיה טבעית הישרדותית היא נורמה של הורדת שיער בגוף, לא רק בראש, אלא גם בפנים, ברגליים, ובחלקי גוף אחרים.
השערות האלה נועדו להיות שם. יש סיבה שהם צומחים כל פעם מחדש ומתעקשים להיות.
השערות, הן בראש והן בשאר חלקי הגוף, מגנות מפני הקור המזיק, מגנות מקרינה, ומגנות משריטות וחתכים למיניהם. זה מסביר למה יש ריבוי שערות במקומות חיוניים- כמו על הראש, שם שיער פרוע משמש גם כריפוד, מלבד הסיבות שכבר הוזכרו. שיער קצר וחלק לא עוזר.
ואם כבר דיברנו על מסננות בחלקים בגוף שחשופים לסביבה החיצונית- אפשר להזכיר כאן גם את שערות האף (שגם עליהם חלה תרבות הגילוח), הריסים, שערות אוזניים, ובמקומות רגישים אחרים כדוגמאת בית השחי (שהעור בו יחסית דק בגלל הגמישות של העור שם).
(אם כבר אנחנו מדברים על שיער אז כמה הנה כמה טיפים למי שרוצה שיער לא רק יפה- אלא גם בריא. זה מדעי כפרע:
- לא לחפוף כל יום. התגובה המיידית שלכם היא כנראה לדלג על הטיפ הזה ולהמשיך להבא, כי אתם בטח אומרים לעצמיכם שלשיער יהיה ריח רע של זיעה וכאלה,ואז אף אחד לא ירצה להיות חבר שלכם ואני סתם רוצה לגנוב לכם את החברים, ואתם צודקים. חלקית. הסיפור בקצרה זה שהקרקפת מייצרת שמנים טבעיים, וכשחופפים עם שמפו אז הוא מעיף מהקרקפת את כל השמנים הטבעיים שהגוף מייצר לבד. לכן חובה להשתמש במרכך אחרי כל שטיפה עם שמפו, אחרת הקרקפת נשארת יבשה ובלי שמנים שזה בעיה כי הקרקפת מטבעה אמורה להיות עם השמנים האלה. הקרקפת מייצרת שמנים ומרככים באופן טבעי, גם כי חשוב שהקרקפת לא תתייבש, גם כי הלחות עוזרת לווסת את טמפרטורת הגוף, וגם כי אלף ואחד דברים. לא רק הקרקפת מפרישה שמנים טבעיים בשבל לשמור על עצמה, גם כל הגוף כזה.
קצת רקע על גוף האדם- הגוף מתפקד ועושה דברים בהתאם להרגל שלו. למשל, אם אני רגיל לאכול בשעה עשר כל יום, אז כשמתקרבת השעה עשר- בלוטות הרוק שלי מתחילות להפריש יותר רוק(שמכיל אנזימים[מניונים של הגוף] שאחראים על פירוק פחמימות]), ואני נהיה רעב, כי הגוף עושה הרבה הכנות וזה עולה אנרגיה, שבונים על אנרגיה שהגוף יקבל בארוחה.
ככה גם הקרקפת עובדת.
אנחנו נהיים מסריחים אם הולכים שלוש ימים בלי להתקלח בגלל שהגוף רגיל לזה שכל יום מסלקים ממנו את השמנים הטבעיים, אז הוא אוטומאטית כל יום מפריש עוד שמנים בשביל שיהיה לגוף מספיק. אם שלושה נשטוף את השיער פעם בשלוש ימים, אז השיער כבר לא יסריח, פשוט כי הגוף מבין שהרגלי הצריכה משתנים, והוא מפעיל את המערכות שלו בהתאם.
כהמשך למה שאמרנו על זה שבכל הגוף מופרש שמן טבעי ששומר על לחות העור- בריא יותר לא לסבן את הגוף כל יום, כי אז הלחות הטבעית נשמרת. לכן להיפיים, שמתקלחים פעם בהרבה זמן, בטענה ש”זה לא טבעי ולא בריא” ומעדיפים להסתובב כשנודף מהם ריח של משהו כמו עירבוב בין זיעה לגראס, יש גיבוי מדעי. זה באמת לא טבעי לשטוף את העור מהשומניות ולחות הטבעית שלו.תרגישו כמה לח העור שלכם לפני מקלחת ואחרי, ןשימו לב שהעור הרבה יותר יבש. הבא.
- לסרק את השיער פעמיים ביום. סירוק השיער נותן עיסוי לקרקפת, מה שמשפר את זרימת הדם בקרקפת, וככה יותר מינרלים ודברים טובים מגיעים לשיער, ואז הוא צומח בריא (ומהר) יותר. אבל-
3.מצבים בהם סירוק מזיק. *כשהשיער רטוב- כשהוא רטוב הוא יותר רגיש וחלש, וסירוק יגרום לאיבוד שיער.
*יותר מפעמיים ביום- יגרום לאיבוד שיער. כמובן שמספר הפעמים תלוי מאוד בסוג השיער. בני אדם עם שיער נורא מתולתל יכולים להתקרח אם הם יסרקו את השיער פעמיים ביום.)
אם כבר דיברנו על זה שהשיער מקבל הורמונים ומינרלים ודברים טובים ממערכת הדם שבקרקפת אז בוא נדבר על מלנין. מלנין בעיקרון הוא צבען, שברמה הבסיסית זה אומר שהוא משפיע על צבע. יש אותו גם בעור ובעיניים, והוא גם מגן בפני קרינה, אז אם העור הוא נהיה כהה אז זה אומר שקרינה גרמה להפרשת הרבה מלנין,בשביל שהגוף ייפגע פחות מקרינה. זה מסביר למה להומו סאפיינס שגרים באזורים עם הרבה שמש יש עור ממש כהה, כי רק אלו עם הרבה מלנין שהגן עליהם מפני הקרינה- שרדו והעמידו את הדור הבא ולא מתו מסרטן. ציפור קטנה לחשה לי באוזן שיש גם הרבה מלנין בבצל, ויש אותו גם בדמעות. מה הקשר אני לא יודע ולכן לא נדון בזה. הציפור חזרה והודיעה לי שזה שקר, ואין את זה באמת בדמעות ובצל. לציפור קוראים דן קורב.
נחזור למלנין בשיער. מלנין מגיע לשיער מהמקום בו הוא מיוצר בגוף על ידי מערכת הדם, שמגיעה גם לקרקפת. עם השנים, אצל רוב בני האדם, כמות המלנין שמגיעה לשיער הולכת ופוחתת, ולכן השיער מאבד מצבעו והולך ונהיה לבן, וזה מסביר את תופעת שער שיבה.
חזרה אל: עלונטור – גליון כ”ו