שירה

הרים גבוהים חובקים שמים סלעים חוצבים ענן רוחות קופאות כפות ידיים וריח מעושן כמו מטר צונח זמן מבעד צמרות יש

אני רוצה לדעת לאהוב נכון, בלי טעויות, בלי תאויוט שטויות, ולדעת להחזיק ידיים בלי להזיע או להרגיש את הדופק החזק

כמה קל לי לברוח מפתחי תהומות תמיד העדפתי את הנסיקה לשחקים אני לא נותנת לעצמי להשתחרר בַכאוס לפרוץ את השער

בניין משושה בגולן \ נצר לאו לו בדרככם עצרתם לפוש בגולן, במישור הצהוב שהרוחות בו מכות. תזכירו אותי למי שעוד

  לא על ראש רשעים יחול. בדרך ישר לא יכשלו כי הייתי לישראל לאב. לא שר אלא אב- אב שהוא

  רבי אלעזר בן עזריה אומר: מניין שלא יאמר אדם, אי אפשי ללבוש שעטנז, אי אפשי לאכול בשר חזיר, אי

  גופי הוא כלי. בניתי אותו במשך שנים שכבה אחר שכבה לגובה ולרוחב ליטוש קטן שם, תיקון פה ויש ימים

  מעניין איך זה לראות תופעה, מן הסוף אל ההתחלה. אילו היה גפרור דולק מן היש ומפחית מבערו אך לא

  עוד מעט יגמר לי האוויר עוד מעט אצטרך לעזוב וזה מקשה עליי להיות. אם עוד מעט ניפרד מוטב מיד

  אני מביט במילים, בפסיקים, במקפים… גם לו הייתי מצליח להבינן בנפרד כיצד אחבר? וכי החוקים כה תמוהים וסבוכים לי…