דבר המערכת

רגלים תשובנה לדעת רגבי גולן. עפר עם אספלט ואבן בזלת יחדיו יתערבו תחת לחץ רגלינו. דענה אדמותינו כי שבנו. אך

“חותם הן השאירו, אות ועד לאלף דור למען ידעו כי הלכתם אתם על הארץ.” כך נשנה לנו. הוי אדמת נטור

ונדרוך. ברעד רגליים, בחרדת קדש. כך שמנו פעמינו אל זך אדמתך הו נטור. תם חורף ויבוא קיץ ועם השמש ועשנן

“פיתחו לי שערי צדק” קראה אלי בת הקול. ואני, הקטון, פתחתי דלתות בית המדרש. אך נעה קלות על צירה ותתפרץ

ויהי אחר המבול הגדול תזרח השמש והאל נתן את קשתו בענן אות שלום. ואותנו לא הודיע כי בא שלום ונילחם.