מאמרים ויצירות

  הַיֵשׁ כְּתב סנגוריה על איש הצבא שדמותו (דמות גיבור?) מעולם ניצבה כְּמבחן של מוסר: אִם יָפֶה כאייל או כָּעוּר

כשבאים לחסות בצל זהותנו, תחת כנפי השכינה שלנו, בבית הכנסת של השכונה שלנו, לטבול במקווה הלאומי שלנו, לזאת ייקרא גיור.

וכל זה גורם לי לתהות כשהן שרות ביחד- זו מקהלה? וסך הצלילים- הם מנגינה? אני תוהה באוסף הצלילים הצורות המילים

כמיהה, כיסופים, געגוע, ערגה התרפקות — דקויות השפה העברית מגלות לנו כי לתחושה העדינה והחמקמקה הזו יש אינספור מנעדים ובה

בחלומי שוב חלמתי אותך מנגנת בגיטרה קטנה אולי מנדולינה ואנחנו הולכות יחד לבית מבעית ברגילותו ויושבים בו שני ילדים בכל

קודם כל יש רוח. רוח מהסוג שמעיף ענפים רקובים וזרדים, לא יותר מזה. אחר כך בא החול. חול צהוב לבנבן

  המטרה של האגואיסט היא למקסם את עונגו ולצמצם את סבלו במהלך חייו. תורה זו מסבירה איך על האגואיסט להתנהל

בשבועות האחרונים אנו יושבים מרותקים לספה ולטלפון בגלל המצב הבטחוני. בזמן בו אנחנו יושבים בבית דבוקים לטלויזיה וצופים במשדרים האינסופיים

. הביטוי "מות המחבר" הוא אחד הביטויים השחוקים ביותר במדרשה שלנו ובכלל בשיח הספרות והפילוסופיה כיום.  השימוש בו מאוד יעיל;

בראשית נברא הזכרון שנאחז בו האדם הראשון, שנולד לעולם מדברי.   בראשית הגיע רוח שהשאיר סימן שלא שוכח את מסעו