גליון פ”ג. מסע מטורף שטרם נראה כמותו. חדר צפוף, ארבע מיטות – בית מלון? אכסניה? מגורי פנימייה? – לא ברור. אצבעות מתופפות על שולחן במתח. מתח עצור ותמידי שמתפרץ פעם בכמה זמן בשבועות האחרונים. ההתפרצות מופיעה במגוון תצורות שונות ומגוונות: יש הפולטים צעקת תסכול לאוויר, יש המטיחים אגרופם על שולחן ויש הבוכים בשקט לתוך כרית – מישהו צריך לעשות על זה מחקר, פוטנציאל העניין עצום! ואם כבר מדברים על פוטנציאל… אנו ברגע שלפני, על נקודת האפס בין עידן אחד לאחר, כמו הבעבוע של הר הגעש לפני שהוא מתפרץ בלהבות, מאכל את כל מה שהיה לפניו. הכול יכול להתפוגג ויחד עם זאת לא כלום. דבר אחד ניתן לומר, ברגע זה עכשיו ממש, פג הלימוד המסורתי בתוך בית מדרש הבנוי מלבנים (בערך), בין השולחנות המסודרים בסימטריה ומעוטרים בבוקסות גדושות בספרים מכל הסוגים, הצבעים והתחומים. פגה התמימות המתרפקת על ההנאה המפוקפקת שבתחושת דף הנייר המרפרף בין האצבעות במעבר האיטי בין עמוד לעמוד. כל זה פג, עלה באש, או יותר נכון בחשמל. הגיע הזמן לעשות “זום אין” למציאות, לאחוז בעובדות בשתי הידיים ולהגיד בפה מלא: “דור ה-Z ניצח”. המסך המלבני הזוהר הוא הדבר הבא. לא עוד פגישה פנים אל פנים עם בן אדם בחבורות וחברותות מלאות חיים. מעתה רק מפגשים וירטואליים שוממים, בהם אם הדיון מתלהט יותר מדי ניתן פשוט להשתיק את כולם באמצעות קו אלכסוני בצבע אדום בוהק. מקווים שתהנו מהקריאה דרך המסך האלקטרוני ולא דרך עותק חי, שעודנו חם מהמדפסת לאחר שקודמו נשלח לגריסה בעקבות שגיאה קטנה ומשחקי שגעון של עורכים על יותר מדי קפאין. מקווים שכל אחד יושב לבד (במרחק 2 מטרים לפחות מכל אדם אחר) בקור ונהנה.
אוהבימות, סטרש, ערבה, יותם, גזבר ואריאל.