מחשבות על פרשת השבוע / מיכל שיינברג

מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות,
אי אפשר לו להיסגר בתלמודו השטחי לבד,
כי שלהבת ה
נשמה עולה היא מאליה ואי אפשר  לעצור אותה ממהלכה.

(הרב קוק, שמונה קבצים ז’, ק”צ)

יצירה.

כולנו רוצים ליצור. לבנות, לומר, לייצר, לרקוד, לצייר, לעצב, לכתוב, לרסס מילים על קיר ולהשאיר לעד – לפחות אחד מכל אלו.

אנשים טועים לחשוב שהם חפצים בתוצאה – פרסום, הערכה, השפעה, הצלחה – אך הפלא והאמת טמונים דווקא בתהליך היצירה. ברגעים בהם אדם ממזג את כל ידיעותיו, תהיותיו, עולמו ואהבתו לכדי יצירה ממשית אחת. והרי זוהי האומנות – מיזוג האמירה וכלל הבנותינו לכדי דבר חדש, שגם אם היו דומים לו הוא עדיין פתית שלג ייחודי, הוא אור קטן המצטרף לשמיים זרועי כוכבים – שכולם מאירים ומיותר אין בהם.

פרשת ויקהל, בניית המשכן.

כל העם לוקח חלק בבנייתו, על כל פרטיו, בתרומת חומרים פשוטים ויקרים ובפעולת בנייתו הפיזית.

ה’ נותן בבצלאל ואהליאב את ברכת היצירה: “וימלא אותו רוח אלוהים, בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה… ולהורות נתן בלבו… מילא אותם חכמת לב”.

האם אנחנו רואים את רוח האלוהים הנוכחת ביצירה?

את הטבעיות הפלאית בה היא מתמזגת עם צלם אלוהים שבנו?

לפני הרבה שנים, בעודי חווה את ייסורי האמן וגיל ההתבגרות יחדיו, אמרתי למורה הצ’לו שלי דאז שאני לא רוצה לנגן לפני אנשים אחרים. לא זוכרת בדיוק למה – אולי מפחד החשיפה וההענקה העיוורת שבנגינה לפני אחרים, כמעט בשבילם. הוא תהה בפני – האם ייתכן שאני לא רוצה להראות את הכישרון שלי לעולם שבחוץ?

אמרתי שאני יודעת שאני מוכשרת ולא צריכה אישורים של אחרים.

הוא הירהר מעט, ואז שאל אותי את שאלת העץ: אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל?

כשהבנתי את המסר (אפיסטמולוגי”א, בלעז) תרגמתי אותו לגישתי הדוסית – קיומית, ומאז ועד היום אני מאמינה באמונה שלמה שאם הקב”ה העניק לי כישרון – אני חייבת להעניק ממנו, לנגן את חיי ולתת לסובבים אותי את ההזדמנות לקבל מעט מהעולם שלי. להרגיש אותי ממש. אני לא יכולה לפרוע את חוב כל היצירות שהוענקו לי, וזה כל היופי – אין חשבון. רק לתת. רק לקבל. זה לא סחר חליפין, זו פסגת האלטרואיזם.

העזו ליצור.  כל אחת ואחד מאיתנו קיבל כשרונות שונים. הם כאן כדי שנשתמש בהם, למען עצמנו ונפשנו והסובבים אותנו. יש לך נשמה של יוצר, את מוכרחה להיות יוצרת וחושבת, אל תיסגרי בתלמודך. שלהבת הנשמה עולה מאליה, מוטב לתת לה לנשום ולהאיר.

השארת תגובה