מגמת הגות / אסף נוויל לאון

בואו נדבר קצת על בודריאר.
משויך באיזושהי מידה לאסכולה הפוסט-סטרוקטורליסטית, טוען שמשמעות המילה נובעת מתוך רשת המשמעויות והסימבולים הצרה שהיא יוצרת ולא מתוך מערכת. המילה נכבלת בתוך הרשת הזו על ידי שלילת הדברים שלא תואמים לה. תכלס החלק הזה משעמם אבל חשוב כדי להבין את ההשלכות למישור החברתי-פוליטי, קצת כמו שיעור כללי שיכול להיות משעמם אך יש לו חשיבות בכך שהוא מקרין לתלמידים את חזון הצוות שכמובן לא מסונכרן עם התלמידים. בודריאר טוען שהחברה מנסה להגיע לרצף קוהרנטי של אמת מוחלטת אשר ניתן לתפוס, אך מאחר ובחינת כל דבר אשר חיצוני לסובייקט נעשה אך ורק ברשת המצומצמת הזו, המטרה אינה ברת השגה והרצף שנוצר הוא מושלה, סימולציה. אף במקרה של שבירה כביכול של הסימולציה אנו רק יוצרים שכבה נוספת של סימולציה והממשי אינו מושג (אינו קיים?!). הוא טוען שבתקופה העכשווית תמה ההיסטוריה, הפוסטמודרניזם כבר לא מחפש את האמת הזו אלא, אין סימולציה, העולם מפורק. תפיסות האמת המוחלטות ננטשו לאחר המלחמה הקרה, וכשאין סימולציה לא שמים לב אפילו לאקטים הסימבוליים המשמעותיים כגון פעולות טרור וגיוסו של אסף ולא יודעים איך להתמודד איתם. אם הייתה סימולציה, המשמעות הייתה ברורה מתוך הסימולציה (אשלייתית, אבל מי שם זין?) אך במצב הנוכחי החברה נותרת בחוסר אונים. הפירוק של העולם גלוי לעין עם קידום ערכים שכבר מזמן כופרים בתקפותם, משתפים פעולה עם הצוות למרות שהאמון בהם אבד מזמן. כבר אין שאיפה לאמת מוחלטת, ההיסטוריה שמתארת את גלגול הסימולציות תמה וכל הפעולות נעשות מתוך אינרציה נאחסית שמקורה כנראה בתקופת הסימולציות (כשעוד היה אמון בצוות).