אפשר להגיע להתעלות רוחניות במגוון דרכים / רון אביטל

לפני מספר שבועות בצהרי יום שישי רגוע ושלב נתפסתי להרהורים בחדרי מדוע אינני נמצא כרגע בתפילה. לאחר לא מעט מחשבה והעלאת השערות לא עלה בידי להצביע על סיבה הגיונית, ולכן החלטתי שעלי לנסות שוב להגיע לתפילה על מנת להבין את הבעיה לעומקה. נכנסתי לבית המדרש הלבוש באווירה חגיגית ומלא באנשים טובים ושמחים. לא עבר זמן רב עד שהתחלתי להרגיש אי נוחות מסויימת, חסר כאן משהו שיחבר אותי גם. אולי זהו פשוט לא נוסח התפילה הספרדי עליו גדלתי. לא, זה לא זה, ההתעלות רוחנית לקתה בחסר, חסר כאן דבק. משהו שיחבר גם אנשים שלא נוכחים כאן איתי בתפילה עכשיו, משהו שייתן את תחושת הביתיות והאחדות, מסביב לדבר שכזה אפשר ליצור דבק חזק למדי ובנוסף גם התעלות רוחנית על אחת כמה וכמה.

הגענו לקריאת שמע של ערבית, בשלב זה החלטתי שעדיף לצאת. שם פגשתי את ליאור ושוחחנו ארוכות על תחושותינו המשותפות ובנוסף גם הרהרנו בשאלה האם עוד אנשים שותפים להרגשתנו בנוגע לעניין. מסקנתנו הייתה שכדאי לבדוק האם ישנם קולות דומים לשלנו ולחשוב ביחד עם כלל המחזור על פתרון האפשרי במסגרת חבורה במשמר. לאחר העלאת הנושא לשיח הבית מדרשי התקיימה גם מליאה וחבורה מיוחדת בנושא ומכאן ניתן להסיק כי זהו נושא חשוב וקרוב לליבם של האנשים במדרשה.

לדעתי, חשוב לעשות שינוי מסויים בפלטפורמת התפילה מאחר ושינוי זה יכניס למרחב התפילה של שישי בערב יותר אנשים ויעניק תחושת אחדות, ביתיות והתעלות רוחנית ומנגד יפחית את תחושת הזרות וחוסר השייכות. בנוסף, שינוי מסוג זה הינו מתבקש במדרשת השילוב נטור בהיותו משלב. ערך הקיים במהות המדרשה. בנוסף, כבר נעשו שינויים במערך התפילתי בעבר, מחזורים קודמים הוסיפו ניגון באמצע התפילה ומעבר לכך, קבלת שבת הינה מזמורים שהוספו בעבר והפכו לאבני יסוד בקבלת השבת האורתודוקסית. אפשרי ליצור אווירת תפילה גם דרך השילוב. ולאלו הגורסים שהתפילה לא צריכה להעניק חשיבות לממד החברתי אגיד כי גם בתפילה הנוכחית שלנו יש אלמנטים חברתיים והשינויים לא נועדו להפוך את התפילה לעניין חברתי בלבד. לאחר שלושת הדיונים שהתקיימו בנושא ישנה הסכמה כללית ששינוי מסויים יהווה כדבר חיובי אך ישנם מספר אנשים החלוקים בדעתם ויש להתחשב גם בהם.

עלו מספר רעיונות לגבי ה”דבק” (או כמו שכינו אותו בחבורה שהתקיימה ה”מה”) עליו כתבתי בתחילת דבריי וזהו החלק המאתגר בשלב השינוי מאחר וזה לא תלוי באדם אחד מבנינו, ההוספה המדוברת תלויה בכולנו כקבוצה. הדבר תלוי בכולנו כגוף אחד והשאלה הנשאלת כאן היא: מה יגרום לנו להרגשות הרצויות? אין לכך תשובה יחידה והעניין תלוי ביותר מאדם בודד. אך לאחר דיון מעמיק נותרנו עם הוספת השיר “מודה אני” (מאת מאיר אריאל) ושתיקה של דקה אחת על מנת לאפשר תפילה אישית. אני חושב ששתי התוספות הללו מעניינות ועונות על הקריטריונים שהצגתי בהתחלה. עם זאת עלינו לזכור כי בערב שבת הקרוב יערך ניסיון של תוספות אלה אך בנוסף לזאת גם לסדר תפילה חדש שנועד כדי לענות על צרכיהם של אלו מאיתנו הרוצים שקבלת שבת וערבית יפעלו כמקשה אחת.

הדיונים שהתקיימו בנושא מחבורת המשמר ועד החבורה המיוחדת היו משמעותיים, מכבדים, קשובים, רגישים, פרקטיים ונטולי ציניות מיותרת שהרבה פעמים מורידה מערכו של הדיון ולכך כולנו אחראיים. אין ספק שאנו כמחזור מבטאים קבוצתיות במהלך השינוי הזה. שינוי שעלול להישאר גם למחזורים הבאים ואולי כשנחזור כבוגרים נראה את אותם שינויים שערכנו מתקיימים. לזה קוראים מסורת. בדיוק כמו זו שאנחנו קיבלנו מהמחזורים הקודמים עם השינויים שלהם. הדיון בנושא עדיין לא תם אך אני מקווה שבסופו של התהליך נתמלא בהרגשת אחדות.

 

השארת תגובה