כאילו שאפשר שמשהו ישאר יציב כשהרוחות של הגולן מטלטלות אותך, בכל יציאה החוצה הכל מתהפך וזה לא שהן לא מורגשות כשאנחנו בפנים, יש סדקים וחלונות וגם בלי.
יש פה כיס אוויר טבעי וזה מפוצץ אותך שלפעמים ככה מלמטה היא מרימה אותך לתקרה ולפעמים הודפת אותך לקירות, בלי רחמים וגם אם נשברו לך כבר המשקפיים ונקרעו לך כבר הבגדים זה לא בדיוק משנה. ויש את הרגעים האלה שהכל עומד ואתה כבר לא יודע איך להרגיש כי זו לא הרוח שלוקחת אותך לאף מקו, זה ממש אתה עצמך שצריך להחליט לאן ללכת או לאן להשאר ולקרוא דף אחרי דף אחרי דף גם בלי רוח.
בית מדרש / *
השארת תגובה