ראיון עם סימה שטרנברג, תושבת נטור ואמא מאמצת לשני תלמידי מדרשה
אני אשמח לשמוע באופן כללי כמה שנים אתם בישוב, למה באתם למושב.. האם זה היה רעיון של הגולן הירוק שמשך אתכם? השילוב של דתיים וחילונים?
אנחנו כמעט שבע שנים בנטור, בהתחלה חפשנו משהו שקרוב לירושלים באופי כפרי והבנו שזה לא קיים, אין דבר כזה באזור שבו גדלנו… התגלגלנו באופן טבעי לחפש באינטרנט באזור הזה, ראינו שהמקום הזה מדבר אלינו גם מהבחינה של הכפריות וגם קסם לנו הנושא של דתיים חילונים, מקום צעיר וחדש שאנחנו יכולים להשפיע על ההקמה שלו ולא להגיע למקום מוכן כבר ובורגני. מרוצים מאוד ממה שיצא עד כה!
זו שנה ראשונה שאתם מאמצים?
לא, זו שנה שלישית. הייתה לנו שנה אחת את המדריכה החברתית שהייתה אחרי צבא ולא גרה בנטור, אחרי זה גם אחותה שלמדה במדרשה (מירב)… היום יש את זמירה וגלעד, שהצטרף אלינו לפני חודש.
כמה ילדים יש לכם?
ארבעה
התחלתם לאמץ ממש במחזורים הראשונים. מה חשבתם לעצמכם בפעם הראשונה כששמעתם על הרעיון?
האמת שברגע הראשון ששמעתי על זה אמרתי לעצמי שלא הגיוני להכניס לתוך הטירוף שיש אצלנו בבית עוד דמויות כי באמת מטורף פה. עכשיו זה רגוע כי השתיים הקטנות לא כאן. אבל זה עמוס, תוסס, אנחנו בקושי נושמים עם עצמנו וחשבתי שזה רעיון גרוע. בשנה הראשונה באמת מי שהייתה אחראית על השיבוץ אמרה שזו רק המדריכה ושיהיה בסדר, מפה לשם ראינו שזה דווקא אחלה דבר. יש לנו פחות קשר למדרשה אבל המאומצים יוצרים אותו, הילדים מתחברים אליהם, והחבר’ה שמגיעים הם קצת נבהלים בהתחלה מהרעש אבל נראה לי שנחמד להם בסופו של דבר. לאכול אוכל ביתי באמצע השבוע, וגם סתם ככה לצאת מהבועה שלכם במדרשה (לפחות ככה זמירה אומרת!) היום אנחנו מאוד מרוצים משיתוף הפעולה הזה.
נשמע שהיו ציפיות גבוהות…
להפך! הציפיות לא היו ציפיות הם היו חששות, זה היה נראה כאילו זה עומד להיכשל. אני כל פעם מזהירה את מי שמשבץ שפשוט אנחנו צריכים מישהו שיכיל את כל הרעש הזה, גם אם באים אלינו באמצע השבוע שייקחו בחשבון שזה מה שקורה בבית. נראה לי שזה מוכיח את עצמו כי הם מגיעים די הרבה.
איך זה באמת הולך באופן טכני?
גלעד וזמירה באים גם באמצע שבוע וגם בשבתות שהם נשארים מדרשה. אני פחות יוזמת את ההזמנות כי אני פשוט לא חושבת על זה באמצע השבוע, והם פשוט שואלים אם אנחנו בבית ואם אפשר לקפוץ. מבחינתנו זה ממש סבבה, אמרתי להם לא לחכות שאני אזמין כי אני לא מגיעה לזה אפילו, אני מודיעה לזמירה ככה סתם שתדע מה אוכלים וככה זה מגדיר קצת.
האם בקשר עם המאומצים, כמו בכל קשר, יש חיבור הדדי של נתינה וקבלה?
נראה לי שעצם ההגעה שלהם אלינו הביתה לארוחות של סטנדרטיות ותשומת הלב שהם זוכים לה מהילדים מכסה את הקטע של הנתינה. גם הצענו את העזרה שלנו בכל מיני דברים, כמו כביסה דחופה, אמרתי להם שהם בכיף מוזמנים. הם גם נותנים לנו בחזרה: שנה שעברה נניח נעזרנו במירב לכל מיני דברים וגם השנה זמירה כבר הספיקה לשמור על הילדים שלנו, יש פה הדדיות, נראה לי שהיא שמחה.
האם את מרגישה שהמאומצים מביאים ראייה של בני נוער שהכניסו אותם לבית מדרש שלא יוצאים ממנו לכמה חודשים טובים, בועה שכזו?
נשמע שמאוד טוב להם במדרשה, הם אוהבים את הלימודים וכל הזמן מספרים לנו על ה’משמר’ ודברים כאלה… ואנחנו כל פעם שואלים אותם איך לכל הרוחות אחרי שתיים עשרה שנות לימוד הם לקחו את עצמם למקום שלומדים בו?! מתוך רצון! אז הם מספרים לנו על זה ושהם מאוד נהנים…
אמרת שיש לך ילדים קטנים, איך הם קיבלו את זה? איך הם מתייחסים אליהם? כחברים חדשים? אחים מאומצים? נדחפים לארוחות?
בהתחלה הם באמת היו מבולבלים, לא הבינו מי הדמויות שכל פעם צצות… זה מתפתח עם השנים. בשנה הראשונה המדריכה לא הייתה מגיעה הרבה, מירב הייתה מגיעה יחסית הרבה ואז פתאום הילדים הבינו שזו דמות מהמדרשה שמגיעה. במעון הקטנה קראה לה ‘דודה’ או ‘מירב דודה’. פעם אחת מירב הביאה איתה את בצלאל שהיה בכלל מאומץ במקום אחר, הוא אכל אצלנו, והשנה הם שאלו אם גלעד הוא כמו הבצלאל של זמירה שהיא מביאה איתה. לא יודעת בדיוק איך הם רואים את זה אבל הם כמו אורחים שהם מצפים להם, זה לא משהו שמפתיע אותם כל פעם מחדש. הם לא קוראים להם מאומצים כי לא דיברנו איתם במונח הזה.
איזו פאדיחה או סיפור מצחיק יש לך עם המאומצים משלושת השנים? או זכרון נחמד?
לפני ששובצו המאומצים תם מהמדרשה היה אצלנו בשבת צמרת, הוא אכל אצלנו והיה ממש בשוק. הוא יגיד לכם שהיה סבבה אבל הוא כל כך הופתע מכמות הרעש, הוא יצא עם צלצולים באזניים מארוחת ערב שבת. כשזמירה הגיעה אלינו היא סיפרה שתם הזהיר אותה… היא בעצמה ככה תוססת ומאז אנחנו קוראים לה ההיפר ולגלעד המנומס. לא יודעת אם היא נעלבת אבל נראה לי שבכל מקרה היא לא רוצה להיות מנומסת. שאלנו את גלעד אם בסוף השנה הוא יצליח לתרבת את הילדים או שאנחנו נהפוך אותו לחסר נימוס, יש לו אבא בריטי.
את מרגישה איזו השפעה של המדרשה על המושב?
האמת שאנחנו מאוד מפוקסים בבית ובמשפחה, אנחנו פחות מחוברים… אבל זה נחמד שיש עוד דמויות במושב.
תודה רבה! המשך יום קר…