אחרי שנים של ילדות בארמון מצרים, מרוחק מתודעה לאומית ישראלית ולאחר תקופה ארוכה בביתו של כהן מדין, אלוהים מתגלה למשה במעמד הסנה הבוער ומספר לו מי הוא באמת. “ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה… ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב”. משה מתגונן, מסתיר פניו, מתקטן, מנסה לברוח- מה לו ולעם ישראל, ובכלל- “מי אנכי כי אלך פרעה”- אינני יודע מי אני, כיצד אתמודד עם פרעה?!. ה’ מספר לו- יש לך משפחה שם, במולדת מצרים ואח ששמו אהרן שיחבור אלייך. אתה חלק מעם משועבד והעם הזה זקוק למושיע, למנהיג. זקוק לך. התפקיד העצום שמוטל על משה נוחת עליו ממש במקביל להתוודעותו הראשונה לשורשיו.
הקב”ה מעניק את השליחות למשה ולא מוכן לקבל את התנגדותו החוזרת ונשנית לביצוע המשימה– “והוריתי אתכם את אשר תעשון”. כמעט ללא שהיות משה יוצא למסע שורשים, לגלות מי הם אחיו ומה נגזר עליהם – “ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים”. התגלית, כמובן, מסנוורת. עוד מעט יפגוש את אחיו לראשונה. מטה האלוהים בידו, אשתו ובניו עמו. אלוהים מדגיש- זכור את שליחותך! נשלחת כדי לדבר עם פרעה ולשחרר את העם- “שלח את בני ויעבדני”.
במלון הדרכים בדרך למצרים ה’ פוגש את משה ומבקש להורגו. ה’ יודע שלב משה כמה לאחיו, למשפחתו, לקרבת דם אמיתית, ולא להתמודדות עם ארמון מצרים- ביתו ‘המזויף’, זה שהחביא ממנו את שייכותו האמיתית, זה שממנו ברח. באיום ההרג אומר אלוהים למשה – שים לב לברית בינינו, לחיוב, לתכלית. לא נשלחת על מנת להתרפק על כתפי רומנטיקה משפחתית ישנה, נשלחת לגאול אותה. בהיותך חלק מעם, נכרתת ברית מיוחדת ביני ובינך. עלייך לקיים את חוקיה.
ציפורה, אשת משה, מזהה את הסכנה ומלה את עורלת בנה. המעשה המזוהה יותר מכל עם ברית הדמים בין עם ישראל לאלוהים היא זו שמצילה את משה ממוות ומבהירה לו את תנועת הנפש איתה עליו לשוב למצרים- “כי חתן דמים אתה לי”.
פרשת שמות – משה, אתה מאומץ / עמית שמואליין
השארת תגובה