הגות/מתתיהו שחור
לאחרונה, במגמת הגות מודרנית, השלמנו מהלך ארוך שהתחלנו בתחילת השנה ונמשך עד עכשיו התחלנו בתחילת השנה? אולי כדאי לנסות לנסח את המשפט הזה טיפה אחרת, אבל לא קריטי ביותר. לדוגמא- הגענו אל המדרגה העלי כמו שניסח זאת שחר הר”מ: ” אילו היו מצמידים לי אקדח לראש ומכריחים אותי ללמד רק תורה של פילוסוף אחד, היה זה קארל מארקס”. אין פלא.
קארל מארקס השפיע רבות על המאה ה-20,מבחינה כלכלית, פילוסופית או סוציולוגית ואף אידאולוגית (אף שהוא עצמו סלד מן המושג). בהשפעת משנתו קמה אחת המעצמות הגדולות באירופה: בריה”מ.
כאשר מארקס מתבונן במציאות, הוא רואה את המציאות החומרית הכלכלית וטוען שהיא המשפיעה על תהליכים היסטוריים לאורך כל ההיסטוריה האנושית, גשמיים ורוחניים כאחד. בתפיסתו את ההיסטוריה, מארקס מושפע מאוד מהוגה אחר שלמדנו מכתביו- פרידריך הגל. אלא שבשונה ממנו, מארקס טוען שהרוח אינה המנהלת את החיים הגשמיים, אלא להפך. בשל כך מארקס מכונה “הגליאני שמאלי” בפי בני תקופתו. מארקס חזה גם את פריחת הקומוניזם, אך נטה לחשוב שיפרח דווקא באירופה הקפיטליסטית שהובילה את המהפכה התעשייתית.
כאשר ממשיכי דרכו, ביניהם סוציולוגים דוגמת אנטוניו גראמשי ותיאודור זימל, או פילוסופי אסכולת פרנקפורט כאדורנו והורקהיימר וולטר בנימין, מסתכלים על המציאות, הם רואים גם את חיי הרוח והתרבות בראייה מרקסיסטית, בשונה ממרקס עצמו שהתבונן רק בבסיס הכלכלי. על כולם למדנו בשיטת הרפרטים- כל זוג הכין הרצאה על אחד מההוגים המצוינים לעיל.
הוגים אלו מנסים להבין כיצד התבדה החזון הקומוניסטי ובשל מה, בייחוד לאחר חוויות מלחמות העולם, שלדעתם הציבו את העולם ברגרסיה לעומת ההתקדמות ההיסטורית.
אין ספק שהמארקסיזם הוא אחד מאבני היסוד של הפילוסופיה של המאה ה-20 וה-21, וגם של לימודינו במגמת הגות.
מחשבת/נעמה חבושה
בחודש הקודם שקענו בעיסוק בציר המחשבתי של הפרשנות המקראית ובחודש זה החלנו לעסוק בפרשנות מתוך מקום פנימי יותר, רגשי ומיסטי אם תרצו. בתחילה למדנו מעט מגישתו של המהר”ל שבשביל רבים מהווה סמל למעבר בין הצירים של מחשבה ורגש. ביקרנו גם במחוזות הגותם של פרויד ויונג כדי להיפתח לעולם של “מציאות רוויה” מתוך היכרות עם התת מודע, ואף נפגשנו בסמטה צדדית עם קומץ משריה של זלדה והרגשנו בעוצמת הבריאה שבמילים ובכוח שלהן כסמלים מייצגים. הדבר התחזק כאשר התייחסנו למילים שבאות כפירוש לתורה, נוכחנו לדעת שבלימוד תורה בוראים עולמות עליונים ואם אדם שלומד פוגם בפירוש הדברים הוא בורא דברים פגומים שגם הם משפיעים על העולמות העליונים. בערב מגמה אפוף מסתורין עברנו הכנה למפגש עם ספר הזוהר וצללנו לעומק הסיבות והגרומים לרתיעה הציבורית מאותו ספר קדוש. בפרשנות ספר הזהר יש חשיבות גדולה מאוד לנביעת הגילויים העליונים מתוך היצמדות למסורת ולפסוקים כמות שהם אך מתוכם יוצאים חכמי הזהר לטייל במחוזות רחוקים וגבוהים שמקורם בעמקי הנפש.
ספרות/ אנונימי
“וזה לא מה ש \ ישביע את \ רבעוני לא \ זה לא \ מה \ שיניח את \ דעתי \ לא \ זה לא זה”[1]. השיר בפסיחותיו מוריד את עינינו שורה בדיוק כשאנחנו מצפים להמשך המשפט והבנתו, ומעלה אותנו יחד איתו למחוזות התודעה של יונה – עולמות חוסר נחת הדעת והרעב התמידי לחידוש והתפתחות. הגעתה לנחת נפש מסוימת מגיעה רק בשורה האחרונה של השיר כאשר היא מגיעה להשלמה עם העובדה שדעתה לא תנוח לעולם. מציאת הנחת באה בהשלמה עם חוסר הנחת.
המילים “זה” ו-“לא” שמגיעות בשיר בצמדים נשמעות יחד כמנגינה בקצב קדחתני (זה לא זה לא זה לא זה לא), כמנוע מחשבות שלא מפסיק לפעול ולטרטר. חזרתיות זו יכולה להיות רדיפת ביקורות חיצוניות, ו\או ביקורות פנימיות; גורמים הרודפים אחרי כתביה ונפשה ולא מניחים לה, פוסלים אותה. אכן ייתכן שהמנוע להתפתחות מוחה ונפשה העמלים של יונה הוא השיפוטיות החיצונית\פנימית, אבל אני מאמינה שהדלק יכול להיות משהו אחר וגדול יותר – איזו אנרגיה קוסמית שנמצאת בתוכה שדוחפת אותה לחיפוש המתמיד הזה, איזה חלב כוכבים. אני סבורה שבכל אחד חבויה האנרגיה הזו, ומי שייתן לה לפרוץ החוצה ימצא “באר חלב באמצע עיר”, אבל בעיקר “את הזרם אל איי החיים”. הוא יבקר שם, ו”שם יש קולות ואבן על עצים”. וכשיגיע, אולי יוכל לומר “זה זה”.