ארכיון שנתי: 2016

הספרות שוב אינה לי תרופה; לא אבחין בין שפיות ופסיכוזה. הקריבוני עגלה ערופה ורשמו לי אבחון של נוירוזה. עולמי דאגה

  תמונתך לי מימד ועוד שניים מזכירה לי קישוט על מרבד. דמותך גופך האסור מתירה לעיניים אלא לראותך בלבד.  

  אם תרצי, אקטוף למענך אלפי הצלחות. אשב לידך ואשמע עוד ועוד- את אלפי סיפורייך, על אותו יום אפור. ואת

הבל פי מתערבל מול פני הקרירים באפי ריח טל מליל אמש מעליי מרצדים זהרורי הדבורים ורגליי נסוכות בוץ ושמש לראשי

מה יגיד עכביש בראותו רגל איש מתקדמת אליו? 'אלהי האדיש, רחמים לא תקדיש ליצור נעלב?' מה יחשוב בן אנוש בלבו

עמידת מוצא/ רכונה מעט אצבע על ההדק/ זיעה נוטפת על הלחי השיער הערמוני שובב/ העיניים מצטמצמות מול המטרה/ ניצבת דוממה

בימים הקרים של החורף, כשאני קצת עצובה ולבד, מבטי מטייל תכופות לכיוון הרצפה ואני מוצאת את עצמי תוהה: בשביל מה

  אולי אסור להשוות, אבל בתוך חגיגות עצמאותנו לפני שבוע הפליגה מחשבתי אל המחוזות המעורפלים של קדמוניות היהודים ונתתי שוב

"שני דגים צעירים שוחים להם במים ופוגשים דג מבוגר ששוחה לעברם מהצד השני. כאשר הוא עובר על פניהם, מהנהן הדג

לא שוטרים של אלוהים – מה משמע? ; כבוד – היבט חיובי להיעדר השוטר כלפי שבו"שים ובתוך המדרשה, הביטוי 'אף