בכל דור ודור, בכל זמן וזמן, יכול אדם לשמוע קריאה. קריאה בשמו, קריאה לאישיותו, קריאה להתייצב. לענות הנני, לענות “דבר , כי אני שומע” אינו דבר הנעשה בנקל. קול יכול לקרוא להרבה דברים. הוא יכול לקרוא ללכת ולנדוד, הוא גם יכול לקורא להתייצב על המשמר. לעיתים, הוא קורא לעמוד ולומר “אני שומע, אני הנני כאן בכל מאודי, שומע קריאתך”.
שמואל לא בטוח במקור הקול הקורא לו, הוא לא מבין שהקול הקורא לו איננו קולו של עלי הכהן, אלא קולה של נבואה, של רוח הקודש הקוראת באוזניו מתוכו. הוא נענה ושומע אותה, ובכך הופך לנביא הראשון זה זמן רב ומנבא חורבן על עלי. המשורר אברהם שלונסקי כותב על הקריאה בשירו ‘התגלות’המתבסס על הסיפור המקראי של התגלות האל לשמואל. בבית הראשון המספר תמה “אי מי קרא לי שמע! אי מי קרא בשמי, מה? מי?” כמו בסיפור המקראי, המספר אינו מבין מה או מי קורא לו. ועלי אמר “שוב שכב” עלי אמר “לשווא!”. עלי אינו מבין את הקריאה. כיצד יבין אדם אחד את הקריאה לאדם אחר, שהרי הקריאה נועדה לו בלבד. “אך הנה שואג היקום, הנו כואב ורן…ואצבע ברק לי קוראת” רק האדם מסוגל לשמוע קריאה שנועדה ישירות לו,לא פלא שעלי לא מבין מה עובר על המספר, שמתייצב מול הקול כגבר ואומר “דבר ה’, כי שומע עבדך.”
לסיום, ישנו סיפור על ה’חפץ חיים’ שאירח אדם בביתו ודרש לו כך: “אתה יודעמה ההבדל ביני לבינך? אני כהן, וכאשר יבוא המשיח אני אוכל לעבוד במקדש ואתה לא. אך בידו של אדם כלי ייחודי- השמיעה. כאשר יישמע האדם קול הקורא לו לקום ולגאול, לקום ולעשות. יקום וייעשה ויקרב הגאולה, ויביא את המשיח. הקשב לקול, האזן היטב, אולי תשמע אותו.”
מי ייתן ותמיד נשמע את הקול.