לקראת סיום / טל ברק

 

עוד מעט יגמר לי האוויר

עוד מעט אצטרך לעזוב וזה מקשה עליי להיות.

אם עוד מעט ניפרד מוטב מיד לומר שלום.

 

מגוחך הילד השוכב במיטה

ומפטיר בתחינה: “עוד מעט”,

אין הוא מבין, רגעים לא מתארכים באמת ועיינים רכות לא יועילו.

אין הוא מרגיש שהמעט גרוע מהכלום

שהרי הכלום הוא מיד דבר אחר והמעט רק צל עלוב, חיוור.

העולם לא יחכה לך ילד ואין בו חסדים,

חדל להיאחז בסדינים –

קורי השינה רק מכסים את העיניים,

הם לא מנחמים את הלב.

 

המעט – מעט לי מדי.

מעולם לא רציתי פירורים.

 

 

חזרה אל:  עלונטור – גליון כ”ח

השארת תגובה