האח הגדול / עמית זגורי

אדר-אָלף בפתח (הגשם יורֶד)

מקנא באחיו הקטן, החומד,
שנקרא בלי בושה ‘אדר-בֶּית’ – כמורֶד
שכוֹרת הענף שעליו הוא עומד!

 

לְפַנִים אדר-אלף היה בן זקונים
נהנה מפורים, מקריאת מגילה,
גם שמחוּ בו הטף, גם שמחו אביונים
חגגו לו כולם, ישראל צהלה…

 

ובשנת השלוש למלכו על אֶחָיו
על אביו, על אמו, כוכבים חד-עשר –
ויקנאו האחים כאליהו לאחאב
ובַצֹּרֶת שלוש על ארצו נאסר.

 

ובתום הבצֹרת האד יעלה
מן הארץ וָיָשְק את כל פני האדם;
התייבש אֵגֶל טל, התרכך העלֵה
ותדע בת ציון זה כבר חודש בלי דם.

 

כך פתח רחמנא את רחמה וּפירגן
לאמו של אדר שמאב התעברה;
אח קטן לי מתוק – אדר-אלף ניגן –
אלהים נְתנה לי אותו לשומרה!

 

אך אבוי תחת אָלף גדל לו הבֶּית;
גדָל פֵּרא, עצום, התנחשל לִבְלי חוק!
וירבה מְאֹד-בִּמְאֹד, אדר-בית מסתלבט
ויוסיפו אֶחיו הגדולים לו לצחוק.

 

איך אשיג תשומת לב ואחזיר עטרה
שעיטרה לי אמי לפנים ביהודה?
אשלם לכותב שיוציא לי שם רע
בעיתון יְנפְּחוּנִי בכל קנה מידה.

 

“בני זונות, בני זונות!” – פרובוקציה זולה,
אחרי חודש נשכחתי מלב כל אדם!
אדר-בית (בנימין!) הוא רב כל הגולה,
לא יוסף אדר-אלף לשׂחוק על ידם.
. – – —

זאת לא שרתי לשווא, זהו שיר חינוכי,
אל תשליכו את אָלף לעת זקנתו;
לו נחגוג בפורים מעשה תנ”כי
עד חצי המלכות יקבל ברכתו!

 

 

חזרה אל: עלונטור גיליון כ”ד

השארת תגובה