כשבאים לחסות בצל זהותנו, תחת כנפי השכינה שלנו, בבית הכנסת של השכונה שלנו, לטבול במקווה הלאומי שלנו, לזאת ייקרא גיור. וכשמישהו משלנו עובר לצד אחר כלשהו זה כבר כיעור, או בלשון אחר התבוללות. חנה’לה התבוללה.
חנה’לה ומוחמד התאהבו נואשות / אבל הזיווג זכה לתגובות קשות / משפחת הבחור ניתקה קשר / משפחת הבחורה יצרה קשר / עם “יד לאחים” / נמשכו חוטים / הופעלו תותחים / הקשר נפרם / היום מוחמד מעבר לים / וחנה’לה, שבורת לב אך נושמת / המשיכה בחייה כאן / ללא חתן
עד שפגשה ביעקב כהן / בחור כלבבה / עתיר מעלות / נסתרות ונגלות / סטאז’ר במחלקת ילדים / היא מזל סרטן והוא מזל גדי / ההורים היו בעד / אלא שהמזל שוב בגד / כי מדינת ישראל / לא חושבת שיעקב כהן יהודי (לסווטלנה סבתו אין מסמכים אמינים / ויוליה אמו לא מזהה את שבעת המינים) / אז משפחתה של חנה’לה התחרפנה / ואחרי קצת יותר משנה / יעקב נסע לקנדה / לבדו / להגשים את יעודו / וחנה’לה, שבורת לב אך נושמת / המשיכה בחייה כאן / ללא חתן
עברו שנים / חנה’לה נטולת החתנים / עשתה קריירה בתקשורת המונים / וגם הלב לאט לאט התאחה / ופעם, בצאתה מן הברֵכה / בקאנטרי של רמת אביב / היא פגשה בחור חביב / למודת ניסיון היא מיד חקרה מי הוא מי / קודם וידאה שאינו מוסלמי / אחר כך עשתה לו בירור יהדות / בדקה בתעודת הזהות / נזהרה מכל טעות / אבל כשחשבה שהכל מסודר / כשישבו, אחרי שבועיים, מחובקים על הבר / שח הבחור, לפי תומו / על עצמו / על אמונתו / ופתאום, כזאב היוצא מן השיחים / נחשף בפניה כיהודי משיחי / ולחנה’לה הנדהמת נגמרו המלים / שוב, מסתבר, עברה על הכללים / של מדינתה הנאורה, הדמוקרטית, הפתוחה / בה שולטות הדעות הקדומות, מתפשטת החשיכה
ואז, סוף סוף, חנה’לה לא התבלבלה / ולא התבוללה / אלא עשתה בחוכמה / והתחתנה עם עצמה
חזרה אל: עלונטור – גליון כ”ג