המטרה של האגואיסט היא למקסם את עונגו ולצמצם את סבלו במהלך חייו.
- תורה זו מסבירה איך על האגואיסט להתנהל על מנת להגיע למטרתו.
- האגואיזם הוא אידיאל שאינו ניתן למימוש טוטאלי בגלל חוסר הידע של האדם וחוסר ההגיון בפעולותיו, ואולי גם כי לאדם אין חופש בחירה.
- האגואיסט נוטה לרצות לשלוט ברגשותיו כדי לפעול בצורה שתספק לו מקסימום עונג ללא התערבות רגשית. הסיבה לכך, ככל הנראה, היא שהתערבות מעין זו נוטה להיות חסרת הגיון.
- האגואיסט מבין שהוא חי בעולם לזמן מוגבל. מטרתו היא לנצל את מהלך העולם כך שימצה את העונג הפוטנציאלי הגלום בו.
- האגואיסט מתייחס אל כל דבר זולתו בתור אובייקטים פונקציונלים.
- את האובייקטים הללו מבקש האגואיסט לנצל לצרכו: כלי עבודה, חיות, בני האדם, ספרים, טכנולוגיה וכו’ נכללים בהגדרה זו. לאלו נקרא משאבים.
- על האגואיסט לתמרן את המשאבים בצורה כזאת שהוא ישיג מהם את מירב העונג האפשרי.
- חלק מהאובייקטים אינם ניתנים לשליטה מוחלטת של האגואיסט, וגם עלולים שלא להגיע למצב זה אי פעם. בקטגוריה זו נכללים מקום מגוריו, השמש, הסביבה בה הוא נמצא, מראהו וכו’. לאלו נקרא נתונים.
- על האגואיסט ללמוד איך להתמודד עם הנתונים ולהפיק מקסימום עונג מהמצב שהם כופים עליו.
- ההבדל המהותי בין משאב לנתון הוא ההשלכה שלו על יכולת האגואיסט לשנות מצב כולל.
- האגואיסט ירצה לצבור ידע על עצמו ועל סביבתו הרלוונטית לו, כיון שרק על ידי הבנה של דברים הקשורים אליו הוא יצליח להפיק מהם את העונג המירבי. ללא הידע הזה, האגואיסט עשוי לפעול באופן לא יעיל.
- מול האגואיסט יעמדו סוגיות שידרשו ממנו לשכלל את האופן בו כל התנהגות שלו תגרום לו להרגיש.
- האגואיסט ילמד לא מעט מנסיון ולכן גם יכשל לא מעט. על כישלונותיו עשויה לכסות השכחה, שמאפשרת לכפר ולטשטש חוויות ואירועים לא מוצלחים.
דוגמה א’: רכילות
- האגואיסט מתלבט אם לרכל עם חבר, והוא מודע לכך שהמעשה בפועל יספק לו עונג. עם זאת הוא חושש שמצפונו ייסר אותו בעתיד בעקבות הקביעה החברתית לפיה רכילות היא רעה. הוא צריך להבין את השלכות הרכילות, ולקבוע אם מוטב יהיה שידחה את סיפוקו על מנת להרוויח יותר עונג בטווח הרחוק. בנוסף לכך הוא צריך לדעת לגרום לחברו להשמר מהפצת המעשה, משום שפרסום העניין עלול לגרום לו לסבל עתידי.
- אם האגואיסט יודע שרכילות אינה מסבה לו ייסורי מצפון והוא אינו חושש לידיעת מושא הרכילות\ סביבתו, הוא יבחר לרכל.
- במצב בו קיים סיכון גדול שהאגואיסט לא יצליח למנוע את חברו מלהעביר בשמו את הרכילות הלאה, האגואיסט יוותר על הרכילות ויעבור לעיסוק אחר.
דוגמה ב’: צמחונות וטבעונות
- האגואיסט קרא על טבעונות והחליט שהוא מסכים מבחינה אידיאולוגית עם רעיונותיה. עם זאת, המצב הנתון הוא שטבעונות מונעת מהאגואיסט עונג ומגבילה אותו. נוסף לכך, האגואיסט מודע לכך שבמקרה בו לא ינהג כטבעוני החברה לא תגנה אותו.
- על האגואיסט לחשוב אם במקרה בו הוא יבחר לאכול בשר יהיה לו קושי כלשהו מול עצמו. לפי שיקולים אלו עליו להחליט האם להפוך לטבעוני או שלא.
מסקנה:
- הרגשות הם אלו ששולטים על החלטת האגואיסט. הרגשות ניצבים בדרכו של האגואיסט להתנהל בצורה הנוחה לו ביותר, זאת שתביא לו עונג.
- על האגואיסט ללמוד לשלוט ברגשות האלו משום שהם מגבילים אותו.
דוגמה ג’: שינה
- האגואיסט מבין שגופו מאפשר לו לבצע פעולות שונות בצורה מיטבית בזמנים שונים של היממה. משום כך עליו להכיר את יכולותיו ולהשתמש בשינה בצורה שתאפשר לו את היעילות המירבית בפעולות שמסבות לו עונג.
מסקנה:
- יעילות מירבית בפעולותיו של האגואיסט תקנה לו יותר זמן פנוי בו הוא יוכל להשיג עוד עונג, לכן יעילות של פעולות היא נושא שראוי שהאגואיסט ידגיש.
דוגמה ד’: הכרה עצמית (הודאה)
- אם על ידי כך שהאגואיסט יודה בפני החברה או בפני עצמו שהוא אגואיסט, יוסב לו סבל. עליו לבחור להדחיק הגדרה זו מעצמו מבחינה חיצונית ואולי אפילו מבחינה פנימית.
קביעה סופית:
- כמות האנשים שמתנהלים לפי מדריך זה גדולה ממה שאנחנו מוכנים להודות.
חזרה אל: עלונטור – גליון כ”ג