מילים / צחי גולדשטיין

על התופת

בחלום רציתי להודות לאסי על כל האוכל הטוב בימים האחרונים כי הוא היה בבחינת אחראי והודיתי לו והוא חייך ולחץ לי את היד לאות בכיף אחי ולחיצתו היתה חזקה משלי ולחצנו ידיים שוב כי היה ברור לשנינו שהראשונה לא היתה מוצלחת אלא שהשניה גם לא היתה טובה ואסי נע ללחוץ בפעם שלישית ואני ידעתי שלא אצליח להתלחץ אז נעתי טיפה קדימה והמצחים שלנו נגעו.
עשיתי קול קטן לחוץ והלכתי.

פרטיזנים מתקשרים

‘תגידי להם שאני לא פנויה.’

‘היא לא פנויה כרגע.
הם שואלים מתי תתפני.’

‘מה זה עניינם, מה אם יש לי עצירות?’

‘להגיד להם שיש לך עצירות?’

‘לא, ממש לא!’

‘הם אומרים שדיאטה עשירה בפירות וירקות עוזרת למערכת העיכול, וממליצים לשתות מיץ שזיפים באופן קבוע.’

‘אלוהים אני לא מאמינה תפסיקי לדבר אני באה.’

על כמה מתכונות השדה

כן כן הבל הבלים הכל הבל אבל קין הרג אותו והביא אותנו לפוסטמודרנה. גדול עווני מנשוא תופס, כמו גם הכלב שאכל את שיעורי הבית והנאצי שרק ביצע פקודות. הגיע הזמן להתבגר. אין עוד הבל. הבל מת.

הבל הבלים הכל קול.

השארת תגובה