הגות / נטע לוירר
השבוע במגמת הגות סיימנו את הספר הראשון לזמן קיץ – “דרישת הבלתי אפשרי” של סלבוי ז’יז’ק. הספר עוסק בסוגיות אקטואליות-פוליטיות-תרבותיות מנקודת מבט פילוסופית המתכתבת עם תפיסות הגליאניות ומרקסיסטיות שנלמדו במגמה בסיביות זמן אלול, וקריאת ז’יז’ק השלימה במובנים מסויימים מהלך של הבאת תפיסות אלו לעכשווי.
עם זאת, לאורך הקריאה חשנו כי מבנה הספר (ראיון המחולק לשאלות נושאיות ולא למהלך סדיר) מייצר לפרקים היעדר אתגר אינטלקטואלי לאורך הקריאה עצמה. מנגד, מצב זה אפשר ספקטרום רחב יותר של התבטאויות בדיונים ושימוש באזכוריו של ז’יז’ק בספר להרחבת אופקים הגותית (לדוג’ אבולוציית המושג “הומו-סאקר” מהתקופה הרומית על להגותו של הפילוסוף האיטלקי ג’ורג’יו אגמבן). היום (יום ה’ 18.5.17 למניינם) התחלנו את הספר השני שלנו לזמן קיץ – “כוחות האימה” של הפסיכואנליטיקאית הלאקאניאנית ז’וליה קריסטבה. הספק עוסק במשמעויות תחושת הגות – ה”בזות” בשפתה של קריסטבה – על ה”אני”. מתחילת הקריאה נראה כי ספר זה יהיה מאתגר ומרחיב אופקים, ומאפשר נקודת פתיחה של עולם מושגים לאקאניאני.
ספרות/אלישע הוכמן
נוהל מגמת ספרות בזמן קיץ בנוי משני חלקים.
החלק הראשון בימי שני, שלישי, ולעיתים בימי חמישי; בהם אנחנו לומדים עם מרב מידן והחלק השני בימי ראשון ובימי חמישי כשמרב לא יכולה להגיע ואנחנו אחראים על הלמידה.
עם מרב אנחנו לומדים את נושא האהבה והזוגיות בספרות ובזמן האחרון למדנו טקסטים קבליים וחסידיים שעוסקים בזוגיות ושירה שנכתבה כתגובה להם מצד נשים כמו סיון הר שפי או שרה פרידלנדר ואסי פרבר (מגמת מגדר מישהו?).
בחלק השני של המגמה אנחנו אחראים להעביר את השיעורים בעצמנו. בכל פעם מישהי או מישהו מכינים שיעור לכל המגמה. ליאור קפצה ראשונה למים והעבירה שיעור (נפלא) על חיפוש משמעות ואותנטיות דרך הפרק “טרקטור צהוב” מהספר “אם החיטה” של מיקי בן כנען ושלושה שירים של זלדה ויונה וולך. בפעם הבאה העברתי אני שיעור על תפיסת האהבה של ביאליק דרך ששה משירי האהבה שלו ובשלישית העבירה רבקה שיעור על אברהם חלפי ושירתו דרך שירים מפורסמים כמו “עטור מצחך” ושירים נהדרים ומפורסמים פחות כמו “בבית קפה לעת עשן” שהתקשר לעולמם של משוררים רבים, “המלצרית” שנגע בכולנו עם עשן הסיגרות שבו עמוק בלב (וּבָרֵיאָה) ועוד שירים רבים שחלפי לא העניק להם כותרת.
מגמת ספרות חיה ובועטת.
מחשבת/יובל ברכיה
את זמן קיץ פתחנו בעיסוק במפעלו של רבי יוסף קארו-השולחן ערוך, ספר מכונן בארון הספרים היהודי שמהווה מפנה בשיח היהודי, בפסיקת ההלכה ובהתייחסות שלנו עד היום למושג המעורפל הנקרא הלכה.
לאחר חתימת התלמוד היו דעות שונות לגבי ההתייחסות ללימודו: מצד אחד, ישנו ערך בהבנת טעם הדברים ומהותם ולכן ראוי שהאדם יפסוק הלכה מתוך הגמרא ולא מהמשנה המתומצתת. פסיקה זו צריכה להיעשות בליווי ההכרה בחשיבות לימוד הגמרא, ואף בנשיאת המחיר של פסיקת הלכות מוטעות ולא נכונות.
לעומת זאת, יש את הדעה הדורשת אחדות סביב משהו ממוקד ומסודר יותר, הלכה למעשה, הנגישה לכל. בגישה זו צודד הרמב”ם שכתב את “המשנה תורה”- ספר בהיר הפורס את ההלכה למעשה, ללא צורך בלימוד ופלפול תלמודי. בצורה זו מנגיש הרמב”ם לרבים את היכולת לפסוק הלכה, אך בו בזמן מפחית את הצורך והעניין בלימוד ועיון בגמרא. הרמב”ם היה פורץ דרך וראשון מסוגו אבל אחריו באו נוספים בנסיון לאחד את השיח והפסיקה ההלכתית -יהודית.
מפעלו הראשון של רבי יוסף קארו הוא ה-“בית יוסף” חיבור הגהות וביאורים מסועף וארוך ל-“ארבע טורים” שכתב רבנו יעקוב בן אשר.
לאחר מכן, החליט רבי יוסף קארו שבכל זאת יש ענין בכתיבת ספר הלכות מסודר, נגיש ומתומצת לרבים, ולכן כתב את השולחן ערוך.
פוסקים רבים כתבו השגות ותוספות שונות ומגוונות לש”ע אשר פורסמו יחד איתו, ובצורה זו נכנסו דעותיהם של הפוסקים סביב השולחן ערוך ושמרו על השיח סביב ספר מכונן זה מבלי שיפזרו את השיח לחלוטין.
העיסוק בהלכה, באיחוד השיח ובערך השותפות העלו בי שאלות ומחשבות רבות בקשר למחויבותי להלכה, חשיבות ההלכה ככוללת וכיוצרת מצע לשיח ולחיים מאחדים ומשותפים, ולא כנחלת היחיד לפרשנותו ולחייו האישים.