מפסיק ממשנתו ואומר / יהונתן בן ששון

מגרד בזקנו הקזחי

משורר בבטני מרכבה.

סיגריה טבעת תשלח, היא

רוטנת עשן וכבה.

לימונית ולואיזה לו שרו,

ידידות משכיחות העמל,

האמן היושב במדבר הוא

וידו מחוללת חשמל.

הקנה לא קנה-סוף, ואיננו

אוחז כלנית באדום.

אך יום זה הוא יומו! ועודנו

אחד בין שבעה עשר יום

השארת תגובה