אז דונאלד טראמפ נבחר וניכנס בדלת הגדולה לבית הלבן. כבר ביום הראשון הייתה אי וודאות לגבי כמה אנשים יגיעו לטקס השבעה. אבל מאז הנשיא הנבחר הצליח לעשות כמה דברים בממשל. דבר ראשון, להזכיר שכשיש שינוי של ממשל ושל מפלגה תמיד יהיו שינוים גדולים לפי כיוון הממשל ככה קורה בכל מדינה וככה זה גם באמריקה הגדולה. השנוי הגדול ביותר הוא השינוי במדיניות האגירה שהוא הכניס, שפסל כניסת אזרחים ממדיניות מוסלמיות לארצות הברית. הוא עמד בהבטחות שלו: כמו שהחומה בין ארצות הברית לבין מקסיקו נבנת. אז את מהפכת המהגרים הנשיא לא הצליח להעביר בדלת הגדולה כפי שרצה (המשך יבוא…)
אני יכול להמשיך לפרט על כל דברים שקרו בבית הלבן והשינוים כמו המינוי של השגריר של ארצות הברת בישראל אבל זה הרבה מאוד נושאים. בערך כל ההחלטות הנשיאותיות וכו’…
אבל אני רוצה לקחת אתכם למקום קטן אך נפיץ במיוחד שבו המדיניות של טראמפ תימדד. ים סין הדרומי זה מפרץ קטן אך עם מלא משאבים טבעיים שכל מדינה מנסה לקחת חלק מהם, וגם אזור דייג עשיר, וגם תנועת אוניות משמעותית. המדינות הם: סין, יפן, פיליפינים, ויטנאם, מלזיה וסינגפור. אך לפי החוק הבין לאומי כל אחת צריכה לקחת חלק מהים (לפי הגודל שלה ולפי החוק הבינלאומי) אבל לסין פחות מתאים העניין ולכן היא הקימה איים מלאכותיים וכך המים הטריטוראלים הם יותר גדולים. מה הקשר לארצות הברית? הם לא אוהבים את התחממות- שבכל איי קטן סין שמה זה בסיסים צבאים כבדים(ארטילריה,טילים,מטוסים) וגם הרבה מאוד מהסחורות עוברות שם מהמזרח הרחוק למערב. אז עכשיו ארצות הברית נכנסת לתמונה. כי חידוש הקשר הצבאי של ארצות הברית עם ויטנאם וגם חיזוק הפיקוד האמריקאי השוהה באזור (פיקוד אסיה והפסיפיק) מכניס את מעצות לתמונה.
יש כאלה שטוענים בפטנגון ובבית הלבן שהמלחמה הבאה תתחיל שם בים סין הדרומי וכולם פוחדים משיטת “הדומינו”, כלומר שזה יגרור אותנו למלחמה של מעצמות וזה כבר תסריט פחות סימפטי בלשון המטה. ולכן שם יבחן חיזוקו של הממשל החדש במדיניות החוץ שלו. כן זה מחזיר אותנו לימים של המשבר הטילים בקובה אך עם תסריט אחר.
הכותב משרת במדור אמריקה וקישור
בענף תיאום בין לאומי בחיל האוויר