במגמה אנו מנסים לבחון את הקשר (ואם בכלל יש כזה) של האנשים לאדמה שעליה הם חיים- באופן כללי, וביתר פירוט הקשר של עם ישראל לאדמת ארץ ישראל.
בתחילת שיעורי המגמה, שאותה מוביל מאיר, הוצג לנו המבנה של רצף השיעורים. את המבנה ניתן לחלק לשלושה חלקים עיקריים, כשכל חלק בוחן ומתיימר לענות מזוית אחרת על שאלת הקשר של עם ישראל לאדמת ארץ ישראל. החלק הראשון שולל את הקשר אותו אנו מנסים לבחון, כשאחד מהדוגלים בגישה הזו הינו הרמב”ם. החלק השני משמש כגורם מאזן לחלק הראשון, בתור האנטיתזה לשלילת הקשר של האדם לאדמה, הלוא היא חיוב קיומו של הקשר ובחינה כיצד דבר זה באמת מתרחש, כשרוח הדברים בחיוב הקשר היא חיוב גשמי. החלק השלישי והאחרון, החותם את מבנה שיעורי המגמה, הוא חיוב מזווית אחרת, סימבולית בעיקרה יותר מאשר גשמית, כשאחד ממוביליה הוא ז’אק לאקאן.
לכל חלק המתיימר להוביל לתשובה לשאלת הקשר יש השלכות חמורות שניתן מהן ללמוד על טבעו של האדם באופן כללי ועל יחסי עם ישראל לאדמתו, דבר שמסוגל ואף ראוי שיקבל התייחסות בנושאי הלימוד השונים, שמקושרים בדרך זו או אחרת לארץ ישראל, על כל היבטיה.
אכן נשמע שיש משהו מיוחד (ואפילו מסתורי בעיני) במטרה ששמה לעצמה מגמה זו.