*/ גאיה בוגט

הרבה מאוד נסרטתי משיחים ירוק דהוי.

התהדרתי בסימנים על הרגליים

מעולם לא השאירו צלקות.

נסוגתי מהנקב והרוג’ום

חזרה אל השביל הרחב.

שמטתי מפות נבוכות ומזיעות,

הלאה אל הקדימה הבהיר.

 

וכל שמיים שלי הם געגוע

לכחול העמוק העז

לורוד הרך מעטר שוליים.

אלו תמיד אותם שמיים,

בכל  מקום צבעם אחר.

השארת תגובה