אני מביט במילים, בפסיקים, במקפים…
גם לו הייתי מצליח להבינן בנפרד כיצד אחבר? וכי החוקים כה תמוהים וסבוכים לי…
אך אני מרגיש יופי פנימי עמוק ואני קורא בה, מביט בה ביראת והעדנה מקבלה ושוב.
ולפתע כמו מעשה נס, יורדת היא אליי, מאירה לי את עצמי דרכה ואותה דרכי, אני כמו צופה בי נפגש בה.
היא מהלכת, לוקחת אותי לפגש בן חברותי, נותנת לנו לדון בדברים הלא ברורים, מהלכת בינינו, מאירה לנו ומחדשת עצמה דרכנו.
חזרה אל: עלונטור – גליון כ”ח