בס”ד
בית מדרש אינו רק מקום טכני בו לומדים. בית מדרש הוא דרך חיים והוא אף המקום בו אנו מייצרים את השקפת עולמנו. בית מדרש הוא המקום שבו אנו פוגשים עולמות של תוכן והוא המקום שממנו אנחנו לוקחים את הכלים ליישם את הדברים בתוך חיינו. היישום חייב להיות שייך ורלוונטי למשימות הדור ו”צו השעה”.
אנו חיים בדור ייחודי בו שאלות המהות והתוכן הופכות להיות קיומיות יותר ויותר, ובית המדרש בנטור שם לו כמטרה לעסוק בתכנים שיהוו דרך ליישום רלוונטי לכל אדם ואדם.
הגר”א כותב בספרו “קול התור” שבדור הגאולה התהליך יובל מלמטה על ידי בני אדם שיקחו אחריות ולא ע”י הופעה ניסית שתבוא מלמעלה ומכאן שתפקידו של בית המדרש בדור הגאולה הופך להיות קריטי כמורה דרך ומכונן דרך. מתוך כך עלינו להבין היטב את צו השעה ואת האופן שבו אנו תופסים את המציאות.
בדור שהתנ”ך ממש מתגשם לנגד עיננו , הרי כל מאמיני הגאולה והמצפים למשיח היו מצפים להופעה ברורה שבאה מלמעלה. יתירה מכך, אם צריכה הגאולה העתידה להיות גדולה מגאולה ראשונה הרי ההגיון הוא שאף ניסי הגאולה האחרונה יהיו גדולים וברורים יותר.אבל היהודי הפשוט שמתבונן היום במציאות ורואה כל כך הרבה צרות ובעיות הרי שתוקפו יאוש והוא שואל את עצמו האם זהו המשהו שאליו ציפו כל הדורות ? וכיצד העיסוק בתכנים אלו ואחרים יכול לכונן שינוי?
מצב זה של יאוש ,של חשכה שבה לא מצליחים לראות את האור אפילו בתקופת הגלות מתואר בגמרא בסנהדרין (צח’ ע”ב) – “הוי המתאוים את יום ה’ למה זה לכם יום ה’ הוא חשך ולא אור משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור אמר ליה תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי היא ואתה למה לך אורה?”, הגמרא מתארת מצב בו בעת דור משיח יהיה חושך ואור הגאולה (המשולה לאיילת השחר) לא יראה. אנו ניהיה משולים לתרנגול שמסוגל לראות רק ביום ורק כשהאור ברור ורב לעומת העטלף המסוגל לראות גם בלילה ולזהות את הדברים גם כשהמצב לא ברור ומעורפל. נתבונן סביב וננסה לראות האם הגאולה כעת היא אור בהיר או שהכל מעורפל ולא ברור ואנו זקוקים ליכולת העטלף? ננסה לרגע להיות “כעטלפים” ולזהות משהו מאותה אורה.לצורך זה ננסה קודם להבין מדוע כך צריך להיות בדור של גאולה ? האם החשכה וכסויו של הנס בתהליך בנין הארץ הכרחיים ?
רבי אבהו במדרש רבה (בראשית פרשה ב’) מוסיף תמיהה לשאלתנו ואומר : ” מתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים… אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו…” כלומר שהקב”ה מעיד על העולם מתחילתו שישנם מצבים שמעשים מסויימים שיראו לנו כמעשי רשעים הם הנכונים ואפשר שבאלו חפץ הקב”ה יותר ממעשי הצדיקים. הכיצד?
בהתבוננות מעמיקה יותר על דורנו,בזמן האחרון, נגלה שקל לנו כפרט וככלל להיות אנשי אדיאלים וערכים כל עוד המשימות ברורות,כגון סכנת מלחמה,הקמת מדינה או אפילו להשתתף במאבקים פוליטיים שונים , כל עוד האדרנלין זורם ויש מספיק “אקשן”.רק כך אנחנו חשים כתורמים וכך ידעו כולם שאנו “צדיקים”. בעבר בו משימות העליה,ההגנה וכו’ היו קיומיות עם ישראל התחבר לערכיו והיה ערכי (אפילו אם לראשו לא היתה תמיד הכיפה – עיין במאמר הדור של הרב קוק) . קשה לנו לראות את הערך הגדול של “סתם” חיים נורמליים בארץ ישראל.אנו שוכחים שמאבקי כל הדורות וחזונם של החולמים היה בכדי שעם ישראל יוכל לבנות ולחיות חיים ארציים ונורמליים בארצו.אנו מסוגלים לראות את האלוקות רק אם הנס גלוי לעיננו כבמעמד הר סיני או אפילו בארוע כמלחמת ששת הימים אבל קשה לנו לראות את העוצמה של חיים נורמליים.אנו שואפים לעשיית “מעשי צדיקים” המכותרים בהרבה שלטי “אידיאלים” ,קשה לנו מאד לראות בחיים נורמליים גאולה אנו רואים בהם “מעשי רשעים”.ייבשו לנו את כל “הביצות” ואנו נוטים לזלזל באנשים שנקעה נפשם ממלחמות ולעיתים אנו קוראים להם חלשי-רוח.אנו נוטים לשכוח שהמלחמות היו כדי שנגיע למצב כזה.
יעקב אבינו שנקרא גם ישראל ע”ש יכולתנו להתמודד ( “כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל”) מפחד רק במצב אחד , במצב בו עם ישראל ידרש לחיים נורמליים.יעקב טוב במאבקים.הוא מפחד לאבד את זהותו בחיי היומיום הרגילים.המדרש בויקרא רבא פרשה כט’ אומר : ” ויחלום והנה סולם מוצב ארצה אמר ר’ שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם מלמד שהראה הקב”ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים (שלבים) ושל מדי נ”ב ושל יון ק”פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה אמר לו הקדוש ברוך הוא ואתה אל תירא עבדי יעקב אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני הורידו …אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב אף אתה עולה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח”ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן אמר לו הקב”ה ואתה אל תירא אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית לא האמין ולא עלה” ושמעתי הסבר שטען שיעקב נתיירא ולא עלה כי חשש שבמצב שעם ישראל ידרש לבניית חיים נורמליים של תורה ולא למאבקים, הוא יכשל ויפול.
הפתרון לכל הדילמות הללו, בבית המדרש שלנו, היא האמונה שהגאולה העתידה תיהיה על ידי “אתערותא דלתתא” (התעוררורות מלמטה ולא הצנחה משמים,כלומר ע”י מעשי בני אדם) .אנו מאמינים שהגאולה העתידה שבתחילתה אנו מצויים גדולה יותר כיון שתיהיה מחוברת יותר אל בני האדם כיון שהם יובילו אותה. הצפיה שלנו לניסים כמעמד הר סיני היא חזרה על טעויות העבר ואולי חיפוי על חוסר רצון ויכולת לעשות.וגרוע מכך , גם כשאנו עושים אנו מסוגלים לעשות רק כשמודבקת לזה תווית של “מעשי צדיקים” של אידאל, והאמת שבדור של גאולה עיקרה הוא בפיתוח כל מישורי החיים הנורמליים ע”פ חיי התורה.לזה נאבקנו ולזה לחמנו ואל לנו להפוך את המלחמה והמאבקים לערך . רק המטרה שלשמה נלחמנו היא זו שראוייה להיות ערך . והמטרה היא חיים תוססים וטבעיים בארץ ישראל ע”פ חיי התורה.אולי יש מספר אנשים שרואים בזה משבר ערכים או עייפות החומר או “מעשי רשעים” אבל האמת שבעומק הענין שזוהי הוויתה של הגאולה. ואפשר שאנחנו באמת אשמים בכך שאנו כתרנגולים שלא מזהים את האורה הגדולה בכך בתהליכים שעם ישראל עבר במאה השנים האחרונות .
בית המדרש הארצישראלי הוא המקום בו רוכשים את העיניים החדשות לראיית המציאות ולזיהוי אור הגאולה בתוך המציאות הלא ברורה. בית המדרש הארצישראלי הוא המקום בו מאזינים לרבונו של עולם הקורא לנו מתוך המציאות.
כשאני רואה את אהבת הלימוד ואת המסירות של האנשים שבאים לבית המדרש ללמוד באמת, אני רואה את האור. כשאני רואה את האינטנסיביות של כל מי ששותף למפעל זה אני מבין שיש כאן מניע חזק מצבירת הידע בלבד. נוצרה כאן דרך בה העוצמות פורצות מתוך האנשים ומכיון שכך יש לקוות ולצפות שאנשים אלו יהפכו דרך זו לדרך חיים שמיישמת את ערכיה בתוך המציאות. כשאני מסתכל על התופעה הזו של אנשים ונשים , שבאים בעקביות ללמוד בבית המדרש (עיתים בניגוד לנורמות המקובלות בחברה שמסביב) אני יודע שאכן גאולה היא לא רק מילה אלא מציאות של ממש.
מוגש לכם כאן אסופת מאמרים קטנה מפירותיו של בית המדרש הארצישראלי שבנטור, מבציר חורף תשע”ו.