להתראות \ שמעון זומר

 

בכל פרידה, ממישהו, משהו או תקופה

אני פוגש לרגע את המוות

מחליפים מבטים בסגנון מערבון

ואז הוא ממשיך

עם מה שהיה שלי רגע לפני

 

מעניין אם ברגע המוות חשים את החוסר, אולי הקלה.

לא שאני.. חס וחלילה

מתי שנגיע, נדע.

 

מוות קטן של פרידה

מדגדג פעמיים בלב

אם העצב גדול, אז שמחתי לפני

היה לי נפלא והרגשתי בטוח

 

מנסה להרגיש באמת באמת

שמחה, על כל מה שיש לי עכשיו

שיר יפה של זלדה, חציל או חבר

הגולן שמשתנה ומתגלה לי מחדש

מתעצב כל עונה בשינוי תפאורה למציאות.

 

כוֹס של כוֹסית, אישה, ילדים

שקיעה מורחת גואש על אדמה ועננים

חבורה של אנשים

שפגשתי לזמן, בלי ליצנות, באמת.

זה היה נהדר

ונגמר

גם עכשיו יש שמחה שמחר

תכוסה

בשמיכת עצב רכה.

 

 

 

חזרה אל: עלונטור גיליון כ”ד

השארת תגובה