* / פ. א. קורן

סיגרה-

פרושה להתמזג ולהתחבא בינם ולביני.

לחכות בסבלנות שהמעשה יגמר

וקול מצפוני ישתחרר מראותיי ויתנדף

ממש כמו העשן הסמיך.

 

כינרת-

פירושה שגרה, רקע מלוכלך,

גבול.

הסתכלות למעבר ולעבר.

 

לבן-

פרושו סיום וריקות

התגנבות של מבט חושש בבוקר

שהעולם כבר אינו שם.

במקומם כתמים סגלגלים, מובלטים

מהשארת החותם.

 

שעמום-

פרושו לצאת מעצמי ומאהבותיי

לתוך האין האפרפר,

הזורק אותי לתוך נהר שלא נגמר.

אינסופיות בלתי נגמרת עד לנקודת הסיום.

 

זית-

פרושו מוסר עבודה

גמישות מפתיעה, לכלוך מספק

פעפום שגולש בכל רחבי גופי

עד שמחתים את תחתוני.

 

נסיעות-

פרושם מבוך אינסופי עד שמגיעים לנקודת הגמר

משם מתחיל משחקי הרעב, האמיתיים.

עד לניצחון הגדול על המושב או ההפסד של השבת.

 

שאלותיי-

מקטן ועד גדול

מירוק חום ועד צהוב

מול לוח מלא נוסחאות

על אחריותי בשבילם ולמענם.

בשביל החופש והשלווה שלי

על שאלתי הגדולה מכולן

על האשמה.

 

זיכרונות-

פרושם נוסטלגיה חמקמקה,

שיכולה להיות תהליך טכני ויבש, לפעמים.

לקחת מפה ומשם

לקצץ ,לשייף, לתעל, ולנפח.

כדי שיהיה נעים ושקט

בי.

 

סיום-

פרושו היופי והגאווה

שבערעור המשוואה הנדושה

שסוף שווה עצב או בכי

בשבילי, הפעם זו שימחה והכרת תודה

הבנה שהגיע זמני

שסיימתי את תפקידי

ואת דלתי אני פותחת, באהדה

למתגנב שאת מקומי תופס

וכשהדלת נסגרת אני נוחתת במהירות

ישר לתוך אדמת המדבר הצחיחה.

 

חזרה אל: עלונטור – גליון כ”ב

השארת תגובה